על חוזר המנכ"ל, רשתות חברתיות וחוסר הרלוונטיות של מערכת החינוך

חוזר המנכ"ל החדש מתיימר להסדיר את נושא האתיקה ברשת. למרות הניסיון, החיובי כשלעצמו, להסדיר את הנושא, ישנם המון פרטיים הראויים לביקורת. ברצוני להתעכב על חלק אחד מתוכו אשר לטעמי מגלם את התפיסה השגויה השורה במערכת החינוך, תפיסה אשר מונעת ממנה להתאים את עצמה למאה ה - 21.
נושא אשר מובהר באופן חד משמעי הוא היעדר האפשרות לתקשורת מורה תלמידים במסגרת רשת חברתית. החוזר מפריד בין רשתות לגיטימיות כדוגמת שלובים, אתר בית הספר... וכאלו שאינן כדוגמת פייסבוק, טוויטר ועוד. ברצוני לטעון טענה עקרונית באופן חד משמעי אשר מתוכה תנבע הביקורת שלי לגבי פרדיגמות המחשבה השולטות במערכת החינוך. ישנם 800 מיליון חברים בפייסבוק, 3 מיליון בארץ. כמעט בכל כיתה מגיל 10 ומעלה שאני מכיר, מעל 80% מהילדים מנהלים חשבון פייסבוק וזאת למרות מגבלת הגיל החוקית (13). פייסבוק אינה רשת חברתית, פייסבוק היא סביבת חיים. אנו יכולים לאהוב זאת או לא, ואני באופן אישי נמנה על אלו אשר מחזיקים בחשבון פעיל אך אינם נהנים באופן חריג או מתנהלים באופן קבוע בסביבה זו. אולם, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממציאות החיים, תהליכי החיברות, הלמידה וניסיון החיים הנצבר של הילדים קורה שם. נכון שישנה אי נוחות בהצעת "חברות" מילדים או מגישה לסביבת החיים האישית חוץ בית ספרית שלהם.  נכונה גם העובדה שהשטחת ההיררכיה וצורות התקשורת הלא ראויות שמתרחשות בסביבה זו יוצרות בעיה. אך עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות פשוטות:
האם עלינו, כאנשי חינוך, להדיר רגלינו מסביבת החיים המשמעותית בה שוהים ילדינו? 
או שומה עלינו להפוך להיות גורם משפיע, מחנך ומעצב בסביבה זו?
אין חינוך בלי דוגמה אישית. אם לא תהיה נראות של עולם המבוגרים ברשתות החברתיות, ממי ילמדו הילדים כיצד להתנהג?
הרשת היא עולם צעיר בהתהוות. אנחנו בעיצומו של תהליך ההבניה של עקרונות הקיום החברתי-תרבותי בה. האם מערכת החינוך רוצה להיות גורם רלוונטי, משפיע ומעצב בתהליך זה?
לצערי, נכון לרגע זה, אין בה לא את התעוזה ולא את האמונה לעשות כך.

דמיון זיכרון ויצירתיות - האם איבדנו משהו בדרך?

לפני כ - 16 שנה, ישבתי לשחק בסימולטור טיסה המדמה את מטוס ה X ממלחמת הכוכבים. שיחקתי על המחשב של אחי צעיר, ואין מילים לתאר את ההתלהבות שאחזה בי לנוכח האפשרות להטיס את המטוס אשר 12 שנים קודם לכן יכולתי לעשות כן רק בדמיון. מעט לאחר מכן הכתה בי ההבנה שאני ואחי שונים בצורה בה אנו מתייחסים לאותו המשחק. ושאלתי עצמי מה מקורו של שוני זה? היום אני סבור כי הגעתי למסקנה באשר לסיבות.
נדמה כי העוני הוויזואלי והקולי שהיה נחלתה של הטכנולוגיה בראשית שנות השמונים, השאיר מקום רב יותר לדמיון לפעול. יכולת מנטלית שכלית זו השלימה את הפערים. אני סבור שעצמת יכולה של הטכנולוגיה לגלם כמעט כל דבר בו אנו חפצים, מקטינה את הצורך ביכולת זו (לפחות בתחום הוויזואלי) ובד בבד מנוונת אותה. דומה הדבר להבדל שבין קריאת ספר לצפייה בסרט שנעשה על פיו. קוראים וותיקים יחושו שהסרט אינו מגלם את שעבר בעיני דמיונם בעת שקראו בו.
ממד נוסף ביכולותינו השכליות והמנטליות שנפגע עם ההתפתחות הטכנולוגית הוא הזיכרון. ניקולאס קאר בספרו "הלא עמוקים", סוקר רשימה ארוכה של טענות בנדון. במשפט אחד, ניתן לומר כי מהרבה בחינות אנו מתייחסים לכלים הטכנולוגיים שסביבנו כהרחבה של יכולתנו לזכור. לעתים תכופות אנו אף מוותרים על הניסיון לזכור דבר מה מראש ומסתמכים על אותם אמצעים. אולם, בעשותנו כן אנו מתעלמים משני דברים חשובים. ראשית, הזיכרון האנושי אינו זיכרון טכני אלא סיפורי. הוא כולל סיפור מקרה, ריחות, טעמים ורגשות. בהיותו כזה הוא תורם לשזירה של זיכרונות ברשת קישורים המאפשרת שליפה לא רק של פרט כזה או אחר אלא לראייה של מצב נתון באופן רחב יותר תוך גישה בלתי אמצעית למספר רב של חוויות בו זמנית. הדבר השני ממנו אנו מתעלמים, הוא שבהיותו רשת זיכרונות רב חושית וסיפורית, ומתוך יכולתנו להסתמך על פריסה של חוויות וזיכרונות בו זמנית, הזיכרון הוא בסיס למחשבה שלעתים מפתיעה אותנו דווקא בשל היותה תוצר לא לוגי, מחוץ לקופסה - יצירתית. זיכרון דיגיטלי בין אם נמצא בשרתי גוגל או בפלאפון, אינו יכול לגלם רב ממדיות זו. הסתמכות עליו תוך ניוון של זה הטבעי תוביל בהכרח להתדרדרות בחלק מיכולותינו המנטליות.
האם ייתכן, שאותם תכונות של הטכנולוגיה, אותן אנו מהללים כתורמות ללמידה, פוגמות בפיתוח המחשבה, דמיון ויצירתיות?
ואם אכן זה אפשרי, מה זה אומר לגבי ההוראה?
נדמה כי ישנם מספר כללים בסיסיים עליהם עלינו לשמור גם כמורים בעולם טכנולוגי:

• יש לשמור על הכלל של טווח ההתפתחות הקרובה של וויגוצקי - אמנם זהו כלל "ישן" אך הוא תקף וחשוב בימים אלו על אחת כמה וכמה. אל לנו לספק לתלמידים את כל התמונה. יש צורך להשאיר מקום לדמיון ולחשיבה להשלים את מה שחסר.
• יש לתרגל את הזיכרון - בנוסף ליכולות חיפוש טובות במרחבים הדיגיטליים, עלינו לדרוש ולבדוק ידיעה המבוססת על הזיכרון השכלי. על ידי כך נוכל להרחיב את הרשת הקוגניטיבית של הלומדים ואף לשפר את יכולתם למחשבה ביקורתית גם במרחב הטכנולוגי.
• לאתגר בבעיות פילוסופיות את הלומדים - כפי שכבר ציינתי בעבר, בעידן בו הידע נגיש ושמיש לכל דורש, הדרך הטובה ביותר לייצר דיון מורה-תלמיד מתמשך ובלתי פוסק, המצריך שימוש באסטרטגיות חשיבה משתנות ללא הרף, היא בהצגת בעיות ללא פתרון.

אני סבור שדווקא הקלות היתרה בה אנו יכולים להגיע לייצוגים ומידע, יש בה משום סכנה ללמידה. שומה עלינו כמורים להיזהר מהפיתוי ולנהוג בזהירות רבה וביקורת עצמית באשר לשילובה בהוראה.

תקשוב מערכת החינוך למאה ה-21 - סיפור מקרה והרהורים

המסמך המזעזע הפרוס לפניכם הנו תיעוד מדויק ואמיתי של שיחה שניהלתי עם ילד X, בכיתה ג, בבית ספר Y. השיחה החלה כשיחת חולין וכשהבנתי מה שומעות אוזני מיד העליתי אותה על הכתב. פרט "שולי" שאולי קשור לרשומה זו הוא שבית הספר נמצא בשנתו השנייה בתכנית התקשוב למאה ה - 21.
שאלה: תתאר לי מה היה בשיעור מדעים?
תשובה: עשינו טבלה למיון של מחזוריות דברים בטבע בזמן וביומיום.
שאלה: ואח"כ?
תשובה: בהתחלה היא רצתה להראות לנו סרט. כי יש לנו מקרן בכיתה ויש לנו הכל. אבל משהו לא עבד.
שאלה: מה לא עבד?
תשובה: האתר היה בשיפוצים.
שאלה: אז מה קרה אח"כ? וכמה זמן היא ניסתה להפעיל?
תשובה: הרבה זמן 20 דקות.
שאלה: ומה עשיתם אח"כ?
תשובה: קיבלנו דף שיעורי בית עם שיר שהיינו צריכים למצוא:
1. שמות ציפורים חבויות בשיר.
2. לרשום את שמות הצמחים הנדירים בשיר.
3. למצוא מידע על קן הכדן באינטרנט.
שאלה: איך אתה מוצא מידע באינטרנט?
תשובה: כותב את הדברים בגוגל. ומחפש במה שמצאתי ומדפיס.
שאלה: איך אתה יודע שמה שמצאת זה מידע?
תשובה: כי זה מה שכתבתי בגוגל.
שאלה: מישהו הסביר לך איך לחפש מידע?
תשובה: אתה.
שאלה: איך מדפיסים?
תשובה: לא יודע.
שאלה: מישהו לימד אותכם להדפיס?
תשובה: לא.
שאלה: עבדתם עם מחשבים בבית הספר אי פעם?
תשובה: לא.
שאלה: אף אחד לא שאל את המורה איך לחפש? איך לעשות את שיעורי הבית?
תשובה: לא כי כולם יודעים שההורים שלהם יודעים. מי שאין לו מדפסת הולך להדפיס אצל חברים.
שאלה: מה עושים עם המידע שמדפיסים?
תשובה: מביאים למורה והיא בודקת. המורה מוסיפה נקודות והקבוצה מקבלת נקודות.
שאלה: לפי מה נקבעות הנקודות?
תשובה: לפי כמות הכתיבה בדף המודפס.

אז מה למדנו היום???

1. כמות = איכות. אין כלל משמעות לתוכן המידע העיקר שיהיו הרבה מילים.
2. גוגל = תיבת קסמים - תכניס מילה קבל מידע.
3. כדאי לאדם להיות בר מזל ולהיוולד להורים משכילים בעלי אמצעים. סיכויי ההצלחה שלו גדולים יותר ובטוח הוא מקבל יותר נקודות.
4. אם איתרע מזלו של אדם והוא נולד למיעוטי יכולת ואמצעים או לחלופין הוריו אינם בבית בשעה שהוא מכין את שיעורי הבית, כדאי שיתחבר עם כאלו שמזלם שפר עליהם.
5. גם מורה שנמצא שנתיים בתכנית התקשוב, עשוי להיתקל בקשיים בהפעלת ברקו. (כשהוא מסתמך על סרטון באינטרנט ולא מוריד אותו למחשב שקיבל מקרן אתנה).

בהינתן המצב המתואר לעיל, הייתי מעדיף שישלחו את הילד לחפש באנציקלופדיה. אמנם אין כאן התאמה למאה ה - 21 אך לפחות לא נעשה שום נזק רציני. סבי ז"ל היה עונה על השאלה: מדוע הוא חושב שהרופא שלו הוא מצוין? באמירה: "הוא עוד לא הזיק לי". צר לי שאמירה זו הולמת גם מוסדות חינוך.  

אני ממליץ בחום לכל הקורא רשומה זו לקרוא את המחזה "שיח פליטים" של ברטולד ברכט במיוחד את הפרק הדן במהות החינוך היסודי. הציניות בה ילדים נתקלים בבית הספר היא נוראית. מעוצמת ההלם טרחתי ווידאתי עם עוד ילדים מאותה הכיתה וזו אכן התמונה המצטיירת. הקונספציות השגויות המתוארות כאן אינן מקרה חריג. אני מעביר כדרך קבע שיעורים לילדים מכיתה ד ומעלה לגבי מהות האינטרנט, מהו מידע, כיצד עובד מנוע חיפוש ואיך ניתן להגיע לידע רלוונטי ברשת. יש לי תחושה משונה שגם רוב המורים בהם אני ניתקל זקוקים לשיעורים אלו.

הבלוג כפלטפורמה למרחב דיון בית ספרי

במסגרת עבודתי כמורה, אני משמש כרכז תוכנית אמירים. במסגרת התוכנית אני והקבוצה אותה אני מנחה, מקימים קבוצת "ויכוחים" בדומה למועדוני ה debating הנהוגים במוסדות ההשכלה הגבוהה בארצות הניכר ולאחרונה גם בארצנו. דרך הקבוצה לומדים הילדים כישורים רטוריים, כישורי כתיבה כמו גם תרבות דיון וטיעון  (שכה נחוצה במקומותינו). בשלב ראשון תנהל הקבוצה דיונים בינה לבין עצמה כשהתהליך בסופו של דבר יתרחב ויגיע לכיתות השונות ולבסוף יכלול את בית הספר כולו.
לצורך העבודה בחרתי להשתמש בבלוג כסביבה לימודית. הבלוג יאפשר העלאת נושאים ותגובות בצורה לינארית ולאחר מכן ניהול דיון וניתוח של הטיעונים והתגובות במליאה. כל ילד בתורו יעלה נושא ואת דעתו כרשומה כשהשאר מנסים לסתור או לתמוך ברעיון על פי התפקיד שחולק להם. הבלוג יאפשר לילדים שילוב של מקורות מידע וקישורים לתמיכה או סתירה של טיעונים. כך, כערך מוסף ילמדו הילדים שימוש במקורות מידע רלוונטיים כתמיכה בטיעוניהם. בשלב שני תיחשף הרשומה לכיתות כשילדי הכיתה יוזמנו להגיב ולטעון. הנושאים שיועלו יובאו על ידי התלמידים ועל ידי על מנת להגיע לייצוג של תחומי תוכן מגוונים ככל האפשר החל בנושאים הקשורים בתקנון בית הספר, דרך נושאי לימוד שונים וכלה בנושאים חברתיים אקטואליים. קבוצת הדיונים אמורה לספק ערוץ ביטוי נוסף לילדי בית הספר. ערוץ זה יתקיים באופן עצמאי כלוויין מחד וכחלק בלתי נפרד מתרבות הדיון הבית ספרית.
מנקודת המבט של המורה, תיווצר סביבת ידע שתשקף למידה תהליכית וניתן יהיה לבחון באמצעותה שיפור ברטוריקה וביכולות הביטוי של הילדים. למותר לציין שהסביבה תהיה חשופה לתלמידי בית הספר וההורים.
מנקודת המבט הבית ספרית, תיווצר סביבה תרבותית המכילה ידע ומשקפת את העבודה הלימודית והחברתית בבית הספר. 

שילוב גוגל דוקס לפעילות כתיבה בלמידת שפה זרה - המלצות

בעקבות המחקר שערכנו, ולקראת שנה"ל הקרובה, ברצוני לפרוס את מתווה פעילויות הכתיבה המתוכננות על ידי, בצורה של המלצות / מסקנות. סבורני כי יישומן יוביל ליעילות גבוהה בביצוע המשימות כמו גם יתרון פדגוגי מהותי.
ראשית, יש לעסוק בפן הטכני של תשתית הפעילות עצמה. הפעילות מצריכה פתיחת חשבון ג'י-מייל לכל אחד מהתלמידים. אני ממליץ להחזיק ברשותכם את שם המשתמש והסיסמה של התלמידים. במידה וכבר יש לתלמיד/ה חשבון, כדאי שיפתח חשבון ייעודי ללמידה בבית הספר. המלצה זו תמנע מכם את העיסוק בתירוץ החדש שפשה במקומותינו: "שכחתי את הסיסמה".
המחקר(Lin & Kelsey, 2009) מוצא שמתן האפשרות לעריכה הדדית יוצר בשלב ראשון רתיעה והתנגדות אצל תלמידים. גם במחקר אותו ערכנו, חלק מהתלמידים התקשו לעמוד בדרישות המשימה. בנוסף, העדר המסגרת הברורה והעדר ניסיון בכתיבה שיתופית מקוונת גרמו להם "להתאבן" ולא לבצע את ההוראות כלל. אני ממליץ ליצור עקומת למידה בה יחשפו הילדים באופן לא מאיים לתפקידים השונים אותם הם יכולים לבצע במשימת הכתיבה. מספר רעיונות יכולים לשמש ביצירת העקומה הזו:

• בפעילויות הכתיבה הראשונות מומלץ לצמצם את רשימת הנושאים לכתיבה ואת אורך הטקסט.
• כדאי להגדיר תפקידים לכל אחד משותפי הכתיבה. לדוגמה: במשימה ראשונה אחד התלמידים יכתוב והשני יהיה אחראי רק לתיקונים בממד הדקדוקי. לאחר מכן ניתן להחליף תפקידים. כך, יחשפו התלמידים בצורה מבוקרת למגוון אפשרויות ההשפעה ההדדית העומדות בפניהן.
• הלמידה השיתופית היא תוצר של תהליך וכדאי להקדיש זמן בכיתה להסבר ושיחה על קשיים פסיכולוגיים שהתלמידים נתקלים בהם על מנת להסיר חסמים.

לסיכום אומר את מה שנאמר בסיכומו של המחקר אותו ערכנו, יש ישיבות מכרעת להיכרותנו את התלמידים וליכולת שלנו להתגמש בהתאם לצרכים ואירועים המתרחשים בכיתה. הדינמיקה שנוצרת במרחב המקוון שונה ולעתים סותרת את צורת העבודה ואת הכרותינו עם הילדים והכיתה. עלינו להיות רגישים ולספק מענה לתופעות שעולות על מנת להגיע ליעילות לימודית גבוהה.
אני ממליץ לקרוא את הבסיס התיאורטי למחקר ואת מסקנותיו על מנת שכל מי שמנסה ליישם תהליכים אלו בלמידה יוכל לעצב את צורת העבודה המתאימה לו ולתלמידיו.  

1.      Lin, H., & Kelsey, K. D. (2009). Building a Networked Environment in Wikis: The Evolving Phases of Collaborative Learning in a Wikibook Project.Journal of Educational Computing Research, 40(2), 145-169. Retrieved on May 18th, 2011 from EBSCOhost.

הרהורים לגבי מהות החינוך במאה ה - 21

אני כרגע קורא את הספר "הלא עמוקים" של ניקולס קאר בקינדל החדש שלי (לגביו אולי תצא רשומה חדשה). הספר דן בהשפעת הטכנולוגיה על תבניות המחשבה שלנו לא מתוך התוכן אלא מעצם קיומה. אחת מטענותיו היא שיכולתנו לחשוב באופן לינארי ומעמיק הולכת ונעלמת בד בבד עם התפתחותה של צורת מחשבה אינטואיטיבית קופצנית שמאפיינת את השימוש ברשת. טענה זו התחברה אצלי למאמרו של פרופסור דוד חן באשר להשפעת הטכנולוגיה על היחס בין ילדים וידע ובעיקר לאמירה הנוגעת לשימוש בכלים טבעיים ללמידה במרחב הדיגיטלי בניגוד לזה הטקסטואלי.
בעקבות הקריאה החלו להתגבש אצלי מספר השערות ותהיות לגבי מה תפקידו של המורה בעת הזו וברצוני לפרוט אותם ברשומה זו. "בקליפת אגוז" בעידן הטרום טכנולוגי, ילדים גדלו עד גיל מסוים (6 פחות או יותר) תוך שהם רוכשים שפה כלים ותבניות מחשבתיות באופן טבעי מסביבתם וכישוריהם המולדים. בגיל זה הגיעו לבית הספר שם לימדו אותם צורת מחשבה ורכישת ידע אחרת. ידע זה אופיין בלינאריות וייצוגו היה טקסטואלי. העובדה שלא היה טבעי העניקה סמכות מתוקף ידע למנגנון הבית ספרי כמו גם הרחבת ואגירת הידע האנושי. אותם גאונים / אנשי אשכולות בהם אנו מכירים היום, הם אנשים אשר בעקבות המפגש עם המחשבה המעמיקה הלינארית העמיקו בתחומי דעת שונים אך בד בבד שימרו גם את צורת המחשבה האינטואיטיבית / טבעית. שימור זה אפשר להם להתנהל בתוך מרחב הידע האישי שלהם בדומה להתנהלות במרחב הדיגיטלי. דומה הדבר לאדם עם רשת קישורים מסועפת בראשו המאפשרת לו יצירתיות כמו טבעית.
אולם בעולם בו צורת המחשבה הלינארית מעמיקה היא מין נכחד מה תפקידו של המורה / בית הספר?
בעיקרון, לא השתנה דבר. תפקידו של המורה בעיקרון נשאר זהה קרי להוסיף ליכולותיו הטבעיות של הילד יכולות נוספות שמאפיינות את היותו אדם כלומר חשיבה מעמיקה. מעשית זה הרבה יותר קשה מכמה סיבות:
ראשית, הסמכות מתוקף הידע נעלמה מתוך זמינותו של הידע הציבורי. בנוסף, המעבר של ייצוגי הידע מהעולם הטקסטואלי לזה הדיגיטלי מקשה על הוראת המחשבה הלינארית הן מתוך חוסר זמינות והן מתוך השינוי בדרכי המחשבה שהמורים עצמם אינם חסינים לו. לבסוף, פער הדורות המועצם עשרות מונים בין הילידים הדיגיטליים לאלו מאיתנו שהיגרו לעולם זה, אינו מאפשר תקשורת על בסיס משותף.
מצד שני דווקא הטכנולוגיה עשויה לאפשר לנו את מה שהיה קשה לעשות במערכת החינוך הישנה. הטכנולוגיה יכולה לאפשר לנו להוציא ממערכת החינוך בוגרים שמלבד לפתח יכולות חשיבה מעמיקה גם ישמרו את יכולות החשיבה הטבעית והאינטואיטיבית. על מנת שזה יקרה חייבים להתרחש מספר שינויים עמוקים בדמות המורה עצמו:

• הכשרת מורים תהא חייבת לעסוק בעיקר במישור של תורת ההוראה, מדעי המוח והפסיכולוגיה החינוכית. מורה העתיד יהיה חייב להבין את צורות המחשבה של הילד לעומקן וזאת על מנת שיוכל לייצר תוכניות ותבניות למידה שיאפשרו לילד להעמיק ולבנות ידע אישי נרחב בנוסף לזה הציבורי.
• מבני בתי הספר ומבנה תוכנית הלימודים יצטרך לעבור שינוי יסודי בשני מישורים: הראשון הוא החלוקה השרירותית לקבוצות גיל וכיתות. השני, ילדים יצטרכו ללמוד נושאים המעוררים בהם עניין בין אם מבחירה או מתוך אבחון של תחומי העניין שלהם. תוכנית לימוד מרכזית המונחתת ממעל על כל ילד ללא הבדל דת צבע או מין אינה מציאותית בעולם הדיגיטלי / מודרני.
• המערכת הריכוזית חייבת תהיה לבזר את עצמה (מתן סמכויות רחבות לאיזורים קטנים) בנוסף לרענון שורות באופן מושכל. באופן מושכל לטעמי אומר שמנהיגי השינוי לא יהיו ילידים דיגיטליים אלא מהגרים אולם כאלו אשר אינם נתפסים כלא שייכים בעולם הדיגיטלי.

בהינתן שינויים אלו, ייתכן ומוסדות החינוך יעברו את אותו שינוי מיוחל שעוד לא ממש קרה מאז ימי ביסמארק שהקים בתי ספר יסודיים לייצור חיילים משכילים. אולם בניגוד למחשבה המוטעית ששינוי זה צריך להיות מהפיכה, ישנם יסודות שעלינו לשמר. הפילוסוף הגל יצר מושג בשם aufheben שהוא מעין תהליך של שימור ועליה בדרגה תוך פתירת הסתירות הפנימיות במצב הקודם. אל לנו לוותר על ההישג המהותי של הרוח האנושית, של היכולת להעמיק בידע שעומד בבסיסה של כל מחשבה יצירתית. אולם שומה עלינו כעת, לנצל את הטכנולוגיה על מנת להנחיל את יכולת זו ליותר אנשים דרך מערכת החינוך. 

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים - סיכום

במהלך הכתיבה בבלוג התפרסמו מספר רשומות שתוכנן היה רעיונות, מחשבות ומסקנות שעלו אצלי עקב העבודה על המחקר המשותף שלי ושל עמיתתי ורד שמעוני. רשומה זו באה לסכם את המחקר על ידי פרסומו. אני סבור כי ניתן ללמוד דרך קריאה במחקר זה על התהליכים הפדגוגיים המנחים יצירה של פעילות/סביבת למידה מתוקשבת ובעיקר על המורכבות הגדולה הקשורה בעשיה פדגוגית שכזו.
קריאה מהנה -  לקריאת המחקר

תקשוב מערכת החינוך למאה ה-21: יונת דואר כמקרה מבחן

נכחתי היום בהרצאה במרכז ללימודים אקדמיים. בהרצאה הוצגה התוכנית המערכתית של המשרד לתקשוב מערכת החינוך לקראת המאה ה-21. לא אפרט כאן את התוכנית והחזון אותם ניתן לקרא כאן.
שתי הערות ניתנו במהלך ההרצאה אליהן ברצוני להתייחס. האחת היתה שאלה שנשאלה על ידי ד"ר גילה קורץ באשר לסביבות הלמידה שלא הוגדרו או פורטו בתוכנית, והשנייה היתה הערה מסכמת של פרופסור דוד חן באשר להיעדרם של התלמידים והמורים מהגדרות התוכנית ברמת ההתייחסות למאפייניהם. שתי הערות אלו מצביעות על נקודות הכשל במהלך הכללי שעושה משרד החינוך והן קשורות האחת בשניה קשר הדוק שבא לידי ביטוי במספר מישורים.
ראשית אתייחס לנושא המורים והתלמידים. מצד אחד, חזון התוכנית מבקש לחנך בוגרים עם גמישות מחשבתית ויכולת ליצירה ולמידה עצמית. יחד עם זאת הגישה היא עדיין גישה מכנסטית האומרת אני אייצר "תבניות למידה" ואעצב את המורים והתלמידים בדמותן. גישה זו אינה מתאימה לצורת החשיבה של הילד המודרני יליד העולם הטכנולוגי, וגם לא לזו של המורה הצעיר שאף הוא יליד העולם הטכנולוגי. שוב יש ניסיון לפתור בעיות חדשות בגישות מחשבתיות ישנות. קחו לדוגמא את "יונת דואר". על פניו רעיון מצויין לספק רשת טכנולוגית מקיפה ולשלב בה את כלל עובדי ההוראה. אולם, הבחירה מגלמת את הכשל המחשבתי בבסיס העשייה. לסביבה עצמה נבחרה סביבה בעלת קוד סגור, עם ממשק של אאוטלוק מיושן ויכולות סינכרון בעיתיות. המורה המתוקשב, בשנות העשרים לחייו, לעולם לא ישתמש בסביבה זו כשהוא יכול לקבל את אותה סביבה בצורה ידידותית הרבה יותר, עם יכולת לשילוב התלמידים (שלא קיימת ביונת דואר) אצל גוגל. מקרה יונת דואר הוא הסימפטום. המחלה היא אותה מחלה ישנה שעדיין לא נמצא לה מרפא. אם קובעי המדיניות, כותבי התוכניות ומובילי השינוי חושבים בתבניות של המאה ה-20, כיצד יצעידו הם את המערכת אל המאה ה-21. גישה זו באה לידי ביטוי בסביבת הלמידה עצמה ומשפיעה באופן ישיר על הילד. כהורה לילד בתוכנית שמתי לב כי בני מקבל משימות "מתוקשבות". המילים להכתבות ניתנות באתר הכיתה, ניתנות משימות של צפייה בסרטים וכו'... הכל טוב ויפה אך כיצד ידע בני להיכנס לאתר בית הספר? כיצד ימצא את המשימה כשהלינק לאתר הכיתה קטן ונחבא? הציפייה המפורשת הייתה ממני לסייע לו בבית. וברגע זה נושא צמצום הפערים בחינוך נקבר טרם נבט. אם לא מגדירים את סביבות הלימוד, אם לא מכשירים את בתי הספר להכיר ולהבין מהו ממשק משתמש שימושי לילד, כיצד ניתן יהיה ליצור סביבת למידה רלוונטית לילד? אותו ילד שמשחק בוובקינז ושוהה בסביבות ווירטואליות מתקדמות, מרושתות וחברתיות, נכנס לאתר בית הספר וחוזר אחורה מבחינת הממשק והתכנים לעולם האינטרנט כפי שנראה היה שנים לפני שנולד.
לפני כמעט 15 שנה, שהיתי תקופה אצל משפחה נפאלית שהקימה בית מלון ליד כפר נחשל באיזור האוורסט. אב המשפחה שביקש לקדם את הכפר בנה תאי שירותים בבית הספר. הוא הסביר לי שהמבוגרים גם ככה לא ידעו מה לעשות איתם וכדאי להרגיל את הילדים כך שהשינוי יגיע בעוד מספר שנים אבל יהיה אמיתי.
כדי לבצע שינוי אמיתי במערכת החינוך יש לזהות ולאפיין את המחשבה החדשה הן של הילדים והן של המורים החדשים. ומחשבה זו שהיא גמישה ודינאמית מצריכה כלים שהם גמישים ודינאמיים. המהלך הנכון היה לאתר את האנשים שחושבים בכלים אלו, האנשים בין אם באקדמיה ובין אם במערכת עצמה שמסוגלים באמת לחשוב בצורה החדשה ולהעניק להם את היכולת לבצע שינוי. הם בתורם יהיו צריכים לכוון את השינוי אל דור העתיד של המורים. אולם, כשאותם אנשים עם אותן צורות מחשבה מנסים פעם אחר פעם לבצע את השינוי הכישלון והבזבוז כבר טבועים במהלך עצמו. 

עבודה שיתופית בסביבה מתוקשבת 2

בעקבות הפוסט האחרון ובעקבות נסיונות לקיום עבודה שיתופית אצל תלמידי, התעוררה אצלי מחשבה נוספת. למעשה, הדוגמא האולטימטיבית, בחינוך הקדם טכנולוגי, ללמידה שיתופית היא הג'יקסו. המיוחד בג'יקסו הוא היצירה של פערי מידע בתוך קבוצת הלומדים על ידי בניית מומחים המגיעים לידע תוך שילוב תחום מומחיותם.
בעבודתי עם תלמידים, הבחנתי כי המקומות בהם העבודה השיתופית ברשת עבדה, הייו המקומות בהם התלמידים עשו חלוקת עבודה המבוססת על נקודות החזקה שלהם. כשתהליך זה התרחש, נוצרה עבודה שיתופית מפרה. תהליך זה יכול להתרחש באופן טבעי כשיש היכרות מוקדמת וכימיה בין הלומדים. אולם, שומה עלינו כמורים / מדריכים לייצר אותו באופן מלאכותי? ושאלה גדולה יותר תהיה האם זה בכלל אפשרי לעשות כן ללא אותה כימיה או היכרות אישית.
האגו האנושי עוד לא עבר שינוי מספיק כדי לאפשר זאת. אנחנו רוצים את הקרדיט על התוצר ואנחנו מוכנים לחלוק את התוצר רק כשברור לנו שברור לכולם מי עשה מה. המחשבה כי הווב 2.0 יצר שינוי בדפוס אנושי זה מקדימה את זמנה. לכל היותר אנחנו בעיצומו של תהליך.
לדעתי ניתן לזרז תהליך זה על ידי שינוי בדפוסי התגמול וההערכה בבתי הספר. שימוש בבחינות קבוצתיות וציון קבוצתי מגיל צעיר עשוי לייצר תהליך שייקל על עבודה שיתופית ברשת. אולם, גם במקרה זה, הפער הבין דורי יקשה על התהליך. ייתכן כי תלמידים צעירים יחיו בשלום עם שינוי התפיסה אולם מה עם הוריהם...

עבודה שיתופית בסביבה מתוקשבת

על היתרונות של עבודה שיתופית לומד כל סטודנט לחינוך במסגרת הקורסים לתורת ההוראה. יחד עם זאת במעבר לעבודה שיתופית במרחב הדיגיטלי משהו מתפספס. יש לי מספר מחשבות ותובנות לגבי הגורמים לכך. לדעתי לבעיה שלושה ראשים שונים העומדים בבסיסה. הגורמים הם: תרבותיים, פסיכולוגיים ופדגוגיים.
תרבותי פסיכולוגי: אף אחד מאיתנו לא היה חולם לקחת שני תלמידים שונים, ללא היכרות מוקדמת ביניהם ולשים אותם בחדר אחד למשך שבוע עם משימה לימודית ולצפות לקבל תוצר בעל ערך. יתרה מכך, בא נדמיין שלאחד יש ריח גוף לא נעים או שאחד ביישן בצורה קיצונית וכו...
אין זה סביר כי התלמידים ירגישו בנוח או יצליחו לתקשר אך למרות זאת אנו מצפים מהם לעשות כך במרחב הדיגיטלי. ציפייה זו נובעת מהפערים התרבותיים בינינו לבינם. כמהגרים דיגיטליים אנו לא רואים את הסביבה המתוקשבת כחלק מן העולם בעוד תלמידינו מתייחסים אליה כחלק בלתי נפרד. לכן, אנחנו מצפים מה"נס" הטכנולוגי ליצור חיבור מיידי בעוד שמבחינתם הם הושמו במצב לא נעים. אצל ילדי מהגרים בעולם ה"אמיתי" זה נקרא "ההורים הביכו אותי".
צריך להתייחס בצורה מאוד רצינית לפסיכולוגיה של השיתופיות ברשת ולשלבי ההסתגלות הנפשיים של התלמיד לעבודה השיתופית. המחקר מאפיין את המפגש הראשוני כחרדתי ונמנע (Lin & Kelsey, 2009). יסודות אלו הם הבסיס לכל למידה וכשם שלא היינו מצפים מילדי כיתה א להיכנס לבית הספר ולדעת מה עושים כך נכון גם לגבי המרחב המתוקשב. העובדה שתלמידים הם בעלי אוריינות טכנולוגית גבוהה עדיין אינה עושה אותם לתלמידים טכנולוגיים כשם שכל אדם רוכש שפה בקלות אך רובנו צריכים ללמוד שפה זרה.
פדגוגי: הבסיס התיאורטי ללמידה שיתופית מסורתית היה יצירת תשתית מתאימה ללמידה כזו בכיתה. לתשתית מספר מרכיבים הכרחיים. הראשון הוא חיברות. כל כיתת לימוד מורכבת מתלמידים אשר מכירים אחד את השני. היכרות זו מאפשרת להם להכיר את נקודות החזקה והחולשה ההדדיות וכך ליצור מערך למידה שיתופית עם דינאמיקה טובה. המרכיב השני הוא מומחיות. המורה מייצר פערים בים השותפים על ידי העובדה שכל אחד מהם מחזיק בידע אחר. על ידי כך ניתן ליצור תהליך שבסופו תוצר הגדול מסכום חלקיו.
לסיכום אומר כי הבעייה העיקרית בלמידה שיתופית ברשת היא המעבר הלא שלם של תפיסות ההוראה. הציפייה שהטכנולוגיה תחפה ותחליף יסודות אנושיים מוטעית מיסודה. יצירת תהליך למידה שיתופי היא קודם כל עבודה הוראתית חברתית. הטכנולוגיה מאפשרת עבודה יעילה, מקיפה ומשכילה הרבה יותר אולם רק בהינתן תנאים פדגוגיים מתאימים.
מקורות:

1.      Lin, H., & Kelsey, K. D. (2009). Building a Networked Environment in Wikis: The Evolving Phases of Collaborative Learning in a Wikibook Project. Journal of Educational Computing Research, 40(2), 145-169. Retrieved on May 18th, 2011 from EBSCOhost.

חשיבה יצירתית מה זה והאם ניתן ללמדה?

בואו ונפתח בהגדרה פשוטה. יצירתיות היא תכונה אנושית בסיסית הקיימת בכל אדם בעל קישורי שפה בסיסיים. הבלשן נועם חומסקי הגה את תאוריית הדקדוק האוניברסלי. נקודת המפתח בתיאוריה היא יכולתו של כל אדם לייצר יחידות משמעות בשפה שהנן חדשות ומקוריות. אם השפה היא ייצוג של המחשבה, אזי כל אדם הוא יצירתי במידה כזו או אחרת. אם נסכים כי התבנית / יכולת של החשיבה היצירתית היא תכונה אנושית בסיסית המסקנה תהיה שההבדלים בין יצירתיות לאי יצירתיות הוא הבדל איכותי. כלומר, ישנם אנשים, צורות מחשבה או ביטויים אנושיים אותם אנו מחשיבים כיצירתיים וכאלו שלא. מכאן נובע שגם היצירתיות היא הגדרה תלוית תרבות והקשר ואינה אובייקטיבית.

דעתי לגבי היצירתיות והמחשבה האנושית ככלל היא, שהמיינד האנושי נבדל ביכולתו להפשיט ולקנקרט מחשבות. במפגש עם המציאות האדם חווה דרך חושיו אוסף של פרטים ומידע. את הענן המופשט הוא מכניס לתוך סיפור מציאות קונקרטי. ההומור שמאפיין במידת מה יצירתיות בנוי על המנגנון הזה דרך העובדה שהוא מקנקרט את הפרטים לתפיסת מציאות אחרת (יצירתית מפתיעה). דוג: איך מכניסים 4 פילים למכונית משפחתית? המציאות המוכרת -- קונקרטית טוענת בלתי אפשרי או מחפשת תבנית מתאימה. התשובה הידועה ייצרה משהו חדש ולכן מפתיע - מצחיק.

תפיסה זו לגבי המחשבה תניב מסקנה חלקית לגבי השאלה האם ניתן ללמד יצירתיות. ראשית, יצירתיות בשלב הראשון היא ללמוד לפרק את הקונקרטי לחלקיו - למופשט קרי חשיבה ביקורתית. השלב השני והוא הבעייתי יהיה להרכיבה מחדש באופן בלתי צפוי. לעיתים ההבדל בין האידיוט המשוגע והגאון הוא דק ביותר.

הדרך היחידה ללמד ולייצר חשיבה יצירתית תהיה הצגת בעיות נטולות פתרון אשר ייצרו תהליך אינסופי של הפשטה והרכבה של נתונים. בעיות אלו הנן בעיות פילוסופיות עתיקות שעומדות בבסיס הניעה האנושית להתפתח כגון הבעיה הפסיכופיסית, המידה הטובה ועוד רבות. החידוד והעמידה מול שאלות אשר מייצרות חשיבה אינסופית מחזקת ומשכללת את המנגנון היצירתי.

אף על פי כל האמור לעיל, לא כל אחד יסתקרן, יוכל או ירצה להגיע לתהליכי מחשבה כאלו. למרות היותה של החשיבה היצירתית תכונה אנושית, הקיום היומיומי מצריך קונקרטיזציה תמידית. לא כל מוח יתפתח לכיוונים של יצירתיות שאינה קונקרטית לקיום היומיומי. סבורני שניתן לחדד ולהגביר אצל תלמידים את צורת היכולות לחשוב בצורה קרובה מאוד ליצירתיות אך היצירתיות כשלעצה כפי שהיא מוגדרת תרבותית היא סוג של גאונות ועל כן נמצאת אצל מתי מעט. נראה לי כי האדם היצירתי על פי הגדרה זו חייב שעולמו המופשט יהיה רחב מאוד. יכולת שכלית זו תאפשר לו לבנות תבניות מציאות רבות יותר. ייתכן שהתיאוריה של ד"ר יפה בן עמי אשר טוענת כי המרחב הדיגיטלי הוא הרחבה של המוח - קוגניציה האנושית, עשויה לאפשר העצמה של יכולת זו אם דרך הרחבת הענן המופשט האישי או דרך יצירתיות קבוצתית. זו האחרונה היא תופעה שייתכן והייתה קיימת מאז ומעולם אך לאחר המהפכה הטכנולוגית, כתוצאה ממעבר המידע המהיר בין פרטים בעולם כולו ניתן להבחין בה.

סיכום תקופה

פוסט זה מסכם את תקופת הלימודים, אך מקווה אני כי אינו האחרון. בראייה רפלקטבית על תקופת הלימודים אני יכול לזהות השפעות משמעותיות שהיו לה על תפיסותי ואישיותי. ראשית, ואולי חשוב מכל, לימודי התואר הצליחו להסיר מעלי את המיאוס שחשתי כלפי האקדמיה בארץ לאחר שביליתי 6 שנים במסגרותיה השונות. החוג בו למדתי נתן תכנים מעניינים, מעשירים, רלוונטיים ועדכניים וזאת באופן פרגמטי ולא מתפשר. אני מסיר את הכובע בפני ראש החוג הד"ר גילה קורץ על תצוגה מרשימה של מקצוענות שנדיר לראות במחוזותינו.
דווקא בשל הרקע של לימודי הפילוסופיה ממנו הגעתי, התכנים אליהם נחשפתי גרמו לי לחשוב מחדש על תפיסות רבות בהן החזקתי. לדעתי, ואף הרבתי לכתוב על כך בבלוג, כל תחומי החיים והמחשבה מצריכים חשיבה ובנייה מחדש על מנת להתאימם למציאות המרושתת של העולם הפוסט מודרני. כאנשי חינוך שומה עלינו להבין מציאות זו או לפחות את מצבנו הקיומי בתוכה, וזאת על מנת שאכן נוכל לחנך. צוות המורים בחוג סיפק לי גירוי מחשבתי דרך דיאלוגים וקונפליקטים רבים וכפי שאמרתי, בחלומי כך תיארתי לי את האקדמיה.
בכתיבתי הראשונה בבלוג זה דיברתי על התיעוד של המחשבות החולפות בראשי וזרעי הרעיונות אותם אני מבקש לזרוע. אני סבור שהבלוג מילא את ציפיותי באופן מלא. אמנם טרם זכיתי לחשיפה עליה דיברתי אך הדינאמיקה של הגל האינטרנטי עדיין רחוקה מבינתי. יחד עם זאת, אני כבר שם, על הרשת ומה זה אומר עלי ברמת הפסיכולוגיה האישית אני עוד מברר...  

מבנה הארגון העתידי (האדם כתחנת ממסר)

ברשומה זו אני מעוניין לעסוק במבנה הארגוני העתידי ובשיקולים האמורים להנחות את בנייתו. כפי שהתייחסתי בעבר, ישנן 3 שיטות ניהול ידע המתקיימות במקביל ומשלימות האחת את השנייה. השוויתי בין הראיה הכוללת של מערכת המורכבת משלושת התפיסות למבנה המוח. בבואנו לברוא מבנה ארגוני חדש, עלינו לנסות לדמות מבנה זה ככל שניתן. כלומר, ארגון יעיל בעבודתו יקיים את שלושת סוגי ההתקשרות בתוכו וכך יאפשר פעילות יעילה בתקשורת הפנים ארגונית (חשיבה ולמידה), ארגון וסידור המידע והידע (זיכרון) ובתקשורת אל מקורות חיצוניים. הפרט האחרון החסר בתצרף האמור הוא תחנת הממסר בין המחשבים קרי האדם. מהן התכונות הנדרשות מעובד בארגון שכזה על מנת שיהווה גורם המייעל ותורם לארגון?
הפונקציה המרכזית אותה עליו לקיים היא ההתקשרות אל חבריו מתוך הארגון ומחוץ. עליו לשלוט בכל צורות ההתקשרות האינטרנטיות על מנת שצבירת הידע וביצועי הארגון ישתפרו. ד"ר אלון הסגל אפיין את אותו עובד כעובד הידע. אפיונים אלו מצריכים שינוי כולל בשטות חיפוש ואיתור עובדים. החיפוש יהיה מבוסס על כישורים מוכחים בתפקוד חברתי מתוקשב ולאו דווקא על הכשרה מקצועית. חברת IBM מחפשת עובדים גם בקהילות של גיימרים שהוכיחו עצמם בתחומים אלו לדוגמה. ניתן לצפות כי מגמה זו תתחזק בעתיד הקרוב.

גוגל דוקס ולמידת שפה זרה

כאמור, אני כרגע נמצא בעיצומו של תהליך העושה שימוש בגוגל דוקס בלימודי אנגלית בכיתה ח. ניתן לעיין במאפייני הפעילות בקישורים הבאים. ברשומה זו אדון ברעיון התיאורטי העומד מאחורי הפעילות. הרעיון המרכזי העומד בבסיס הפדגוגיה של לימוד השפה הזרה הנו "תיאורית השפה כתקשורת (Communicative Language Theory). ניתן לקרוא בהרחבה על התיאוריה בקישור זה. בעיקרון, לאחר שנים בהן התייחסו לשפה כמבנה ארכיטקטוני והפדגוגיה הלמה את התפיסה (תרגול טכני), קמו בלשנים חדשים ובראשם נועם חומסקי וטענו כי השפה הנה תכונה טבעית מולדת אנושית. לא רק שאנו נולדים עימה אלא למידתה היא תוצר של תקשורת ופעילות טבעית. הפדגוגיה של למידת השפה הזרה השתנתה בעקבות שינוי תיאוטי זה. שינוי זה עיקרו היה בניסיון לחקות את תהליך הרכישה הטבעי והכנסתו אל הכיתה. העקרונות המנחים הינם:

1. פעילות, תכנים ושימוש בשפה אותנטית ככל האפשר.
2. יצירה של פער מידע Information Gap.

פער המידע הנו הבסיס לכל תקשורת משמעותית בין בני אדם. הנוטלים חלק בשיחה למעשה מגשרים על הפערים הקיימים אצל כל אחד מהם דרך תקשורת בה הם מקבלים ומוסרים מידע / ידע חדשים. פעילות הכוללת פער כזה בכיתה הלומדת שפה זרה תהיה לדוגמה: עבודה בזוגות כשכל תלמיד מחזיק תמונה הדומה אך שונה מזו של חברו. באמצעות שיחה על התלמידים לאתר את כל ההבדלים בין התמונות. פעילויות מסוג זה, הוכיחו את עצמן כיעילות מאוד בתהליך רכישת השפה.

מקום בו קשה ליצור פער מידע הוא נושא הכתיבה.  ניתן לתמלל שיחות או להעלות פעילות על הכתב. אולם, כתיבה יצירתית כגון חיבור או סיפור היא בדרך כלל משימה אישית. הכלי המתוקשב, קרי הגוגל דוקס מאפשר הרחבה של עקרון פער המידע לתהליך הכתיבה היצירתית. ככלי ווב 2.0 המאפשר אינטראקטיביות, הוא הופך את תהליך הכתיבה לדינאמי, משתנה וללא קו זמן ישר ולינארי. משימת כתיבה בגוגל דוקס הנתנת למספר תלמידים במקביל, יוצרת מצב בו קיים חוסר וודאות תמידי באשר לכתוב. חוסר וודאות זה מייצר עריכה ושינוי מתמיד בטקסט כשהתלמידים עורכים אותו מחדש על מנת שיתאים לשינויים אותם ביצעו תלמידיהם. פעילות זו, יוצרת דינמיקה של שיחה אמיתית בה כל אחד מהצדדים תמיד נמצא בחוסר של מידע ומחוייב להגיב.

במקרה זה ולפעילות ספציפית זו, הכלי הטכנולוגי הנו האפשרות היחידה ליצור דינמיקה כזו. לא ניתן לבצע עריכה רטרואקטיבית ושינוי תכוף או מתמיד באמצעים אחרים. 

על בסיס מחשבה זו אני סבור כי לפנינו מקרה קלאסי בו הטכנולוגיה מאפשרת שימוש חדשני ויעיל בעקרונות פדגוגיים מבוססים וותיקים.

השפעות של הרשתות החברתיות על משפיעים ומושפעים בחברה

בהמשך לפוסט הקודם. שדן בחלוקת התקשורת החברתית לשלוש צורות מרכזיות, נשאלת השאלה, מה יהיו ההשפעות האפשריות על הדינאמיקה הפוליטית חברתית?

בראשית ימי הווב 2.0 ההנחה האוטופית הייתה, שהריבוד החברתית ישתנה מהותית. הנה ההזדמנות של כל אדם להשפיע קטן כגדול. התפיסות הפוליטיות של הובס או סמית אשר סברו כי אחוז קטן של האוכלוסייה, מניע את המערכת מתוך סמכות או כוחות נעלמים, כעומדות בפני שינוי מהותי. הרשת נראתה כפתח למהפכה חברתית ומחשבתית. מספר שנים אחרי הגיעה ההתפכחות. השינוי קיים אך אינו בסדרי גודל כשהיו. נדמה כי לאחר האינרציה ההתחלתית חוזרים בני האדם להתנהל בתבניות החברתיות המוכרות אם כי במישורים אחרים. שלושת צורות ההתקשרות ברשתות החברתיות הן דוגמה טובה לכך.

אם נדמה את צורות ההתקשרות החברתית ברשת לזו המוכרת נראה כי יש לנו תרבות המונים. תרבות ההמון מאופיינת בתנועה המונית באותו הכיוון, התקשרות רגעית וחסרת משמעות עמוקה במובן של אגירת ידע. בהקבלה לרשת החברתית, פייסבוק מאופיין בתכונות אלו. הגל בפייסבוק הוא בדיוק התופעה האמורה. האם נוצר או לא נוצר גל יהיה הקריטריון לקביעת האיכות של המידע/ידע. בתרבות ההמונים יש בידור להמונים. ההמון (כמות) קובע את איכות הידע והמשמעות שלו.

כיצד מתרחשות פעילויות הכוללות תכנים איזוטריים אך יחד עם זאת בעלי משמעות ונחיצות חברתית? מה מקומו של המחקר המדעי, פעילויות בעלות משמעות חברתית פחותה כגון עבודה עם שכבות חלשות? היכן ניתן למצוא ידע שאינו קיים אצל ההמון? לשם כך קיימות ההתקשרויות האחרות.

במה עם כן שונה העולם החדש מזה הישן?

1.  הגבולות הפיסיים / פוליטיים נמחקים בהקשרים מסוימים. ההתאגדויות האנושיות קיבלו מאפיינים ממוקדי מטרה ספציפית ולא רק לאומית.
2. ישנן קבוצות אוכלוסייה חדשות המצטרפות לקבוצות ההשפעה בשל יכולות גבוהות במישור קיום חדש בתרבות האנושית. למעשה שינוי זה הוא תוצר של התרחבות העולם במישור הווירטואלי. התרחבות זו יצרה צורך בתפקידים חדשים במרקם החברתי העולמי.

אולם, אף על פי כל האמור לעיל, לא נראה כי חלוקת המובילים / מובלים בחברה השתנתה באופן מהותי. עדיין מרבית השוהים ברשת הם פאסיביים בתבנית הגלישה שלהם ונוהים כעדר אחרי מיעוט מוביל. רק שהפעם, האפשרות להפוך למוביל, אינה תלויה בקשר דם אלא ביכולות גבוהות במישור קיום חדש המצריך כשרים חדשים.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים (4)

בשלב זה ניתן לעשות מספר סיכומי ביניים לגבי הפעילות שהתבצעה.
פעילות גוגל דוקס:
התלמידים התבקשו לבצע מטלת כתיבה משותפת בזוגות. כשמאפייני הפעילות הם כדלקמן:

1. נושא הכתיבה חופשי.
2. מינימום 2 כניסות שבועיות.
3. כל תלמיד רשאי לערוך ולתקן את דבריו של חברו.
4. הפעילות כולה מתרחשת מחוץ לשעות הלימודים.

השיקולים מאחורי הגדרות הפעילות היו:

1. יצירת סביבה לשונית דינאמית משתנה ולא צפויה. סביבה זו מעצימה את רכישת השפה.
2. לבדוק את השפעות העבודה בסביבה חדשה על המוטיבציה והעניין של התלמידים.

בנקודת זמן זו ניתן להבחין במספר תופעות שעלו במהלך הפעילות:

• חלק מהתלמידים הגיבו באופן חיובי לפעילות. ניתן היה לראות פעילות כתיבה בנפח גדול הן מבחינת זמן העבודה והן בנפח הכתיבה. חלקם הגיעו ל 3 שעות עבודה מהבית במשך שבוע אחד!
• חלק אחר לא שיתף פעולה ועשה את המוטל עליו באופן חלקי בלבד. יש לציין שלא הוגדרה מסגרת ברורה ומובנית לפעילות.
• התיקונים והעריכה הלשונית בין השותפים לכתיבה עבדו בצורה טובה.

מנקודת המבט של המורה נתווספו מספר כלים יעילים להוראה מדידה והערכה:

• ישנה אפשרות למעקב מלא על היסטוריית הגרסאות. ניתן להבחין בבירור מי כתב מה ומתי.
• ניתן ליצור אינטראקציה סינכרונית ולא סינכרונית עם הכותבים דרך צ'אט או הערות במסמך.
• ניתן להבחין בטעויות חוזרות או בעיות ברכישת השפה ולהגיע מוכנים וממוקדים לעבודה בבית הספר.

 פעילות טוויטר:

התלמידים התבקשו לצייץ בטוויטר על בסיס יומי (לא כולל שישי ושבת). הציוצים היו צריכים להיות בשפה האנגלית, על פי מבנים דקדוקיים שנלמדו ומעולמם האישי.

תופעות שעלו במהלך הפעילות:

• נוצרו סממנים של תקשורת חברתית כגון שימוש באייקונים, הבעת תחושות ואינטראקציה בין התלמידים.
• לא כל התלמידים הסתדרו עם הממשק של טוויטר.
• לא נוצרה למידה חברתית. התלמידים לא חיקו את צורת הכתיבה של חבריהם הטובים יותר.

מנקודת מבטו של המורה:

• המעקב אחרי הציוצים שקשורים לתוכן הלימודי, אפשר איכון פרטני ומדוייק של בעיות כיתתיות ואישיות ברכישת השפה.
• הממשק מאפשר מתן משוב אישי מיידי על טעויות אך לא הבחנתי בשינוי עקב קבלת המשוב.