חוזר המנכ"ל החדש מתיימר להסדיר את נושא האתיקה ברשת. למרות הניסיון, החיובי כשלעצמו, להסדיר את הנושא, ישנם המון פרטיים הראויים לביקורת. ברצוני להתעכב על חלק אחד מתוכו אשר לטעמי מגלם את התפיסה השגויה השורה במערכת החינוך, תפיסה אשר מונעת ממנה להתאים את עצמה למאה ה - 21.
נושא אשר מובהר באופן חד משמעי הוא היעדר האפשרות לתקשורת מורה תלמידים במסגרת רשת חברתית. החוזר מפריד בין רשתות לגיטימיות כדוגמת שלובים, אתר בית הספר... וכאלו שאינן כדוגמת פייסבוק, טוויטר ועוד. ברצוני לטעון טענה עקרונית באופן חד משמעי אשר מתוכה תנבע הביקורת שלי לגבי פרדיגמות המחשבה השולטות במערכת החינוך. ישנם 800 מיליון חברים בפייסבוק, 3 מיליון בארץ. כמעט בכל כיתה מגיל 10 ומעלה שאני מכיר, מעל 80% מהילדים מנהלים חשבון פייסבוק וזאת למרות מגבלת הגיל החוקית (13). פייסבוק אינה רשת חברתית, פייסבוק היא סביבת חיים. אנו יכולים לאהוב זאת או לא, ואני באופן אישי נמנה על אלו אשר מחזיקים בחשבון פעיל אך אינם נהנים באופן חריג או מתנהלים באופן קבוע בסביבה זו. אולם, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממציאות החיים, תהליכי החיברות, הלמידה וניסיון החיים הנצבר של הילדים קורה שם. נכון שישנה אי נוחות בהצעת "חברות" מילדים או מגישה לסביבת החיים האישית חוץ בית ספרית שלהם. נכונה גם העובדה שהשטחת ההיררכיה וצורות התקשורת הלא ראויות שמתרחשות בסביבה זו יוצרות בעיה. אך עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות פשוטות:
האם עלינו, כאנשי חינוך, להדיר רגלינו מסביבת החיים המשמעותית בה שוהים ילדינו?
או שומה עלינו להפוך להיות גורם משפיע, מחנך ומעצב בסביבה זו?
אין חינוך בלי דוגמה אישית. אם לא תהיה נראות של עולם המבוגרים ברשתות החברתיות, ממי ילמדו הילדים כיצד להתנהג?
הרשת היא עולם צעיר בהתהוות. אנחנו בעיצומו של תהליך ההבניה של עקרונות הקיום החברתי-תרבותי בה. האם מערכת החינוך רוצה להיות גורם רלוונטי, משפיע ומעצב בתהליך זה?
לצערי, נכון לרגע זה, אין בה לא את התעוזה ולא את האמונה לעשות כך.
נושא אשר מובהר באופן חד משמעי הוא היעדר האפשרות לתקשורת מורה תלמידים במסגרת רשת חברתית. החוזר מפריד בין רשתות לגיטימיות כדוגמת שלובים, אתר בית הספר... וכאלו שאינן כדוגמת פייסבוק, טוויטר ועוד. ברצוני לטעון טענה עקרונית באופן חד משמעי אשר מתוכה תנבע הביקורת שלי לגבי פרדיגמות המחשבה השולטות במערכת החינוך. ישנם 800 מיליון חברים בפייסבוק, 3 מיליון בארץ. כמעט בכל כיתה מגיל 10 ומעלה שאני מכיר, מעל 80% מהילדים מנהלים חשבון פייסבוק וזאת למרות מגבלת הגיל החוקית (13). פייסבוק אינה רשת חברתית, פייסבוק היא סביבת חיים. אנו יכולים לאהוב זאת או לא, ואני באופן אישי נמנה על אלו אשר מחזיקים בחשבון פעיל אך אינם נהנים באופן חריג או מתנהלים באופן קבוע בסביבה זו. אולם, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממציאות החיים, תהליכי החיברות, הלמידה וניסיון החיים הנצבר של הילדים קורה שם. נכון שישנה אי נוחות בהצעת "חברות" מילדים או מגישה לסביבת החיים האישית חוץ בית ספרית שלהם. נכונה גם העובדה שהשטחת ההיררכיה וצורות התקשורת הלא ראויות שמתרחשות בסביבה זו יוצרות בעיה. אך עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות פשוטות:
האם עלינו, כאנשי חינוך, להדיר רגלינו מסביבת החיים המשמעותית בה שוהים ילדינו?
או שומה עלינו להפוך להיות גורם משפיע, מחנך ומעצב בסביבה זו?
אין חינוך בלי דוגמה אישית. אם לא תהיה נראות של עולם המבוגרים ברשתות החברתיות, ממי ילמדו הילדים כיצד להתנהג?
הרשת היא עולם צעיר בהתהוות. אנחנו בעיצומו של תהליך ההבניה של עקרונות הקיום החברתי-תרבותי בה. האם מערכת החינוך רוצה להיות גורם רלוונטי, משפיע ומעצב בתהליך זה?
לצערי, נכון לרגע זה, אין בה לא את התעוזה ולא את האמונה לעשות כך.
5 תגובות:
אני נוטה להסכים איתך. כאמא לשני ילדים קטנים אני בהחלט רואה איך הפייסבוק הפך למצרך יום יומי אצל הקטנים שלי.
נדב שלום,
פייסבוק היא רשת חברתית ואינה סביבת חיים. כלומר, בעבור לא מעט אנשים ובעיקר ילדים היא אכן סביבת חיים אבל רק מהסיבה שהם מכורים לפייסבוק. בהקשר זה ניתן לדבר גם על אלכוהול כסביבת חיים ואת מי שצורך אותו כמנהל סגנון חיים (אני בכוונה מקצין כדי להבהיר את כוונתי).
שילוב הפייסבוק בחינוך אינו דורש רק אמונה ותעוזה. הוא דורש מחשבה מרובה על תיעול היתרונות שיש בפייסבוק לצורכי הוראה ולימוד וכן מחשבה לא מעטה על החסרונות של הפייסבוק, כדי להתגבר עליהם (אם בכלל ניתן)וכן המאזן בין היתרונות והחסרונות.
ממליץ לכולנו לקרוא את סעיף 2 באתר משרד החינוך שעוסק בסוגיות השימוש בפייסבוק (נקרא שם עקרונות חינוכיים ומקצועיים).
מסתבר שגם במשרד החינוך יש אנשים שמבינים בחינוך וטכנולוגיה. פשוט להם גם יש את האחריות.
850 מיליון מכורים?! העולם המערבי הרחיב את תחומי המחיה שלו אל העולם הווירטואלי ואותם ילדים מכורים הם אלו אשר צריכים ללמוד במערכת החינוך. ההבנה בחינוך ובטכנולוגיה אינה עושה אדם למבין ברשתות חברתיות. כשם שאני יכול לדבר ולקרוא אנגלית הרבה יותר טוב מרוב תושבי ארה"ב אך אין זה הופך אותי לאמריקאי או למישהו המסוגל להעניק חינוך ערכי ברוח התרבות האמריקאית. ההקבלה לאלכוהול רק ממחישה את טענתי שישנם אלו הרואים בפייסבוק אויב שיש להכחידו וכמוהם כמו אלו אשר בחרו לנתץ בפטישים את קטרי הרכבת הראשונים. פייסבוק אינו נצרך כשם שאיני מתייחס למשפחתי וילדי כחומר אשר אני צורך. במקום לקרוא את חוזר המנכ"ל אני ממליץ לקרוא את ספרה של שריל טורקל - Alone Together ולהבין שתפיסת המציאות השתנתה כליל. הטכנולוגיה אינה עוד מופרדת מעולם ה"חיים" בעולמם של הצעירים והמאבק של המערכות הממוסדות בעובדה פשוטה זו רק הופך אותן לעוד יותר לא רלוונטיות.
היי נדב,
בתגובתי הצהרתי שאני מקצין ומשווה לאלכוהול אך בחרת להשתמש בזה כדי לחזק את טענותיך. המציאות השתנתה ללא ספק אבל זו עדיין לא סיבה לא לקרוא את חוזר המנכ"ל ולנסות ולהבין שגם בצד השני יש היגיון. בעצם, זה בכלל לא צד שני אלא פשוט עוד גוף (שכמו כולנו) עדיין לא יודע איך אפשר להשתמש בכלי הזה שנקרא פייסבוק מבלי ליפול לחסרונות שיש בו. אנחנו כמורים יכולים לעשות ניסיונות ולהישתמש בפייסבוק בהוראה ולהציג את הצדדיים היפים והיעילים של השירות החברתי הזה אבל למשרד החינוך אין את הפריבילגיה שיש לנו כמורים להוציא כל שבוע הנחיות חדשות לפי הניסיונות שיש לנו עם הכלי הטכנולוגי ולפי השינויים בתצוגה/פרטיות וכו' שנערכים בפייסבוק מידיי פעם. אני חושב שאני מסכים איתך על לא מעט דברים אך הצגת משרד החינוך כלא רלוונטי היא אומנם הצגה שלרוב זוכה לאהדה אך לדעתי היא פשטנית מידיי.
אם אני אנסה למקד את ההבדל בין התפיסות אז אפשר לומר שיש מורים שמאמינים שכלי טכנולוגי שהוא חלק מהחיים של הילדים ראוי שיעשה בו שימוש גם בלימודים כיוון שלימודים הם חלק מהחיים ויש מי שאומר (כמו משרד החינוך) שלפני שאנחנו מאשרים שימוש בכלי מסוים אנו מעוניינים לוודא שהוא אכן מתאים להוראה/למידה ואינו גורם יותר נזק מתועלת.
אם להמשיך עם ההשוואות המוזרות אז אפשר לומר שפייסבוק היא כמו תרופה חדשה - כולם משתמשים בה, לרוב האנשים היא עוזרת אך משרד הבריאות עדיין לא חקר מספיק את תופעות הלוואי ולכן אינו מאשר ;-)
שלום לנדב,
קראתי את דבריך, ואני מוכרחה לומר שהצגת אותם בצורה די משכנעת למה המורים במערכת החינוך צריכים להיות שותפים ברשת הפייסבוק.
רציתי לתף ולומר, שדילמה זו קיימת גם בתחום החינוך הבלתי פורמאלי, בו אני עוסקת. לכאורה היה אפשר לחשוב, שדווקא בשטח זה נכון יהיה שמדריך חברתי ודומיו יהיו מחוברים לחניכיהם ברשת זו. מכמה סיבות:
דרך לתקשר, להודיע הודעות על פעילות וכד'.
דרך לראות היכן נמצא כל אחד, מה עובר עליו מכל הבחינות.
הדוגמא האישית בשימוש ברשת החברתית, מה עושים ומה לא ועד כמה.
שמירה של זכרונות משותפים של הקבוצה.
מנגד, יבואו הטענות הבאות:
תפקיד המדריך הוא להוציא את החניך מהבית,כלומר, מהמחשב.כניסתו לרשת תיתן לגיטימציה לשימוש ברשת.
הפעילות ברשת לא תמיד משקפת את הצד הפנימי האמיתי של הנער. הוצאתו לפעילו בשטח, תוציא לאור כוחות החבויים בו.
הקשר בין המדריך לחניכים צריך להיות אמיתי, מוחשי ולא וירטואלי.
יתכן חניכים שיחושו שהוא חודר לפרטיותם.
אלו מקצת הטענות לכאן ולכאן,
מה דעתך?
בלהה
הוסף רשומת תגובה