אחד הנושאים המעסיקים אותי הוא ההגדרה העצמית של האדם במרחב הווירטואלי ומצבו האתי כפועל יוצא מכך. כיום אני בעיצומה של קריאה בספר: "לבד ביחד" של שריל טורקל, הדן במצבו הקיומי והחברתי של האדם בעולם הטכנולוגי וגורם לי לרוויזיה של המחשבה שהנחתה אותי עד כה. שני קווים מנחים הובילו את עבודתי מול ילדים בכל האמור בהתנהלות אתית / חברתית במרחב האינטרנטי. הראשון היה התפיסה שקיימת הקבלה בין המרחב האינטרנטי לזה הפיסי בכל האמור למצבים בעלי מהות אתית, חברתית וחינוכית. הקבלה זו תוביל לטענה לדוגמה, כי שהייה של ילד במשחק פוקר רב משתתפים בפייסבוק מבלי להכיר את השותפים למשחק, דומה לילד שיוצא לשחק פוקר בבית זר, עם מבוגרים זרים וכל זאת מבלי לידע את הוריו. מצב זה מתאפשר, וזה הקו השני אשר הנחה את מחשבתי, כי הדור המבוגר אינו מבין את ההקבלה הזו. לדידו, המרחב הדיגיטלי אינו מציאות או מרחב קיום אלא סוג של משחק מחשב. חוסר הבנה זה מביא להעדר משוב הורי נכון ובסופו של תהליך לדחיקת תפקיד ההורה אל מחוץ למרחב. עקב כך, העבודה מול הילדים התמקדה בניתוח מצבים והקבלתם לסיטואציות יום יומיות מתוך ניסיון לצפות את התגובה ההורית הנכונה. עבודה זו הובילה אצל חלק מן הילדים לחשיבה ביקורתית ושינוי מסוים בצורת העבודה ורמות החשיפה האישית ברשתות החברתיות. יש לציין, שהתהליך כולו התנהל מול מצבי קיום יום יומיים ולא מקרי קיצון קטסטרופליים.
היום, אני סבור שהניתוחי את מצבו הקיומי של הילד ברשת לוקה בחסר. אני מתחיל לגבש דעה שקיומו של הילד ברשת הוא קיום מרובה זהויות אשר אינן תמיד קשורות קשרים עזים האחת לשנייה. במעבר מהעולם הפיסי לדיגיטלי הזהות מתפרקת כפי שהאור נשבר במנסרה. האם הזהות שלי כשחקן ב counterstrike היא זהותי בעולם הפיסי? האם אני יכול להיחשף שם למצבים שהיו נחשבים לבעייתיים מבלי שתהיה להם השפעה פסיכולוגית עמוקה? וגם אם נתייחס לסביבה פחות קיצונית במרחק בינה לבין עולמנו הפיסי, כדוגמת פייסבוק. האם עלבון המוטח על הקיר כמוהו כעמידה עם מגפון מול קהל גדול וקריאתו בקול? האם באמת משחק פוקר עם זרים ברשת כמוהו ככזה אצל השכן? אני סבור היום כי לא ניתן להשיב על כך בצורה נחרצת. נדמה כי מרכיבים מסוימים באישיות או במהות הקשרים החברתיים, נעלמים במעבר למרחב הווירטואלי וכמוהם גם מרכיבים מסוימים בבעייתיות המוסרית אתית.
כיצד עם כן ניתן ללמד / לחנך אתיקה ברשת? וכפי שציינתי קודם לכן, אין אני מדבר על מקרי קיצון בהם נורות האזהרה מהבהבות באופן ברור אל על הניואנסים הקטנים בכל האמור להתנהגות אנושית. דבר אחד ברור לי לחלוטין והוא שזה חייב להיעשות מתוך דיאלוג אם אלו שהחיים במרחב הווירטואלי הם חלק בלתי נפרד מתפיסת המציאות שלהם. הדרך היחידה לגשר על הפער הדיגיטלי תהיה לנהל דיאלוג מובנה בו אנו המחנכים / הורים נקבל תיאורי מקרה מילדים, נדבר על תחושותינו ותחושותיהם לגביהם ונבנה ביחד עם הילדים כלים לתגובה לא מתוך סמכות של ידע אלא מתוך שילוב של ניסיוננו עם תפיסות המציאות, הקיום והחיים שלעתים כה זרות לנו.
עלינו לקבל כי קיימת בנו כמערכת / דור סכמת קיום לא זהה לגמרי לזו הקיימת בילדים אותם אנו מגדלים ומחנכים. מחד, היא מאפשרת לנו לספק זוויות ראיה ותובנות מקוריות לשיח הבין דורי. מאידך עלינו להבין ולנסות לגשר על הפער.
היום, אני סבור שהניתוחי את מצבו הקיומי של הילד ברשת לוקה בחסר. אני מתחיל לגבש דעה שקיומו של הילד ברשת הוא קיום מרובה זהויות אשר אינן תמיד קשורות קשרים עזים האחת לשנייה. במעבר מהעולם הפיסי לדיגיטלי הזהות מתפרקת כפי שהאור נשבר במנסרה. האם הזהות שלי כשחקן ב counterstrike היא זהותי בעולם הפיסי? האם אני יכול להיחשף שם למצבים שהיו נחשבים לבעייתיים מבלי שתהיה להם השפעה פסיכולוגית עמוקה? וגם אם נתייחס לסביבה פחות קיצונית במרחק בינה לבין עולמנו הפיסי, כדוגמת פייסבוק. האם עלבון המוטח על הקיר כמוהו כעמידה עם מגפון מול קהל גדול וקריאתו בקול? האם באמת משחק פוקר עם זרים ברשת כמוהו ככזה אצל השכן? אני סבור היום כי לא ניתן להשיב על כך בצורה נחרצת. נדמה כי מרכיבים מסוימים באישיות או במהות הקשרים החברתיים, נעלמים במעבר למרחב הווירטואלי וכמוהם גם מרכיבים מסוימים בבעייתיות המוסרית אתית.
כיצד עם כן ניתן ללמד / לחנך אתיקה ברשת? וכפי שציינתי קודם לכן, אין אני מדבר על מקרי קיצון בהם נורות האזהרה מהבהבות באופן ברור אל על הניואנסים הקטנים בכל האמור להתנהגות אנושית. דבר אחד ברור לי לחלוטין והוא שזה חייב להיעשות מתוך דיאלוג אם אלו שהחיים במרחב הווירטואלי הם חלק בלתי נפרד מתפיסת המציאות שלהם. הדרך היחידה לגשר על הפער הדיגיטלי תהיה לנהל דיאלוג מובנה בו אנו המחנכים / הורים נקבל תיאורי מקרה מילדים, נדבר על תחושותינו ותחושותיהם לגביהם ונבנה ביחד עם הילדים כלים לתגובה לא מתוך סמכות של ידע אלא מתוך שילוב של ניסיוננו עם תפיסות המציאות, הקיום והחיים שלעתים כה זרות לנו.
עלינו לקבל כי קיימת בנו כמערכת / דור סכמת קיום לא זהה לגמרי לזו הקיימת בילדים אותם אנו מגדלים ומחנכים. מחד, היא מאפשרת לנו לספק זוויות ראיה ותובנות מקוריות לשיח הבין דורי. מאידך עלינו להבין ולנסות לגשר על הפער.
