הבלוג כפלטפורמה למרחב דיון בית ספרי

במסגרת עבודתי כמורה, אני משמש כרכז תוכנית אמירים. במסגרת התוכנית אני והקבוצה אותה אני מנחה, מקימים קבוצת "ויכוחים" בדומה למועדוני ה debating הנהוגים במוסדות ההשכלה הגבוהה בארצות הניכר ולאחרונה גם בארצנו. דרך הקבוצה לומדים הילדים כישורים רטוריים, כישורי כתיבה כמו גם תרבות דיון וטיעון  (שכה נחוצה במקומותינו). בשלב ראשון תנהל הקבוצה דיונים בינה לבין עצמה כשהתהליך בסופו של דבר יתרחב ויגיע לכיתות השונות ולבסוף יכלול את בית הספר כולו.
לצורך העבודה בחרתי להשתמש בבלוג כסביבה לימודית. הבלוג יאפשר העלאת נושאים ותגובות בצורה לינארית ולאחר מכן ניהול דיון וניתוח של הטיעונים והתגובות במליאה. כל ילד בתורו יעלה נושא ואת דעתו כרשומה כשהשאר מנסים לסתור או לתמוך ברעיון על פי התפקיד שחולק להם. הבלוג יאפשר לילדים שילוב של מקורות מידע וקישורים לתמיכה או סתירה של טיעונים. כך, כערך מוסף ילמדו הילדים שימוש במקורות מידע רלוונטיים כתמיכה בטיעוניהם. בשלב שני תיחשף הרשומה לכיתות כשילדי הכיתה יוזמנו להגיב ולטעון. הנושאים שיועלו יובאו על ידי התלמידים ועל ידי על מנת להגיע לייצוג של תחומי תוכן מגוונים ככל האפשר החל בנושאים הקשורים בתקנון בית הספר, דרך נושאי לימוד שונים וכלה בנושאים חברתיים אקטואליים. קבוצת הדיונים אמורה לספק ערוץ ביטוי נוסף לילדי בית הספר. ערוץ זה יתקיים באופן עצמאי כלוויין מחד וכחלק בלתי נפרד מתרבות הדיון הבית ספרית.
מנקודת המבט של המורה, תיווצר סביבת ידע שתשקף למידה תהליכית וניתן יהיה לבחון באמצעותה שיפור ברטוריקה וביכולות הביטוי של הילדים. למותר לציין שהסביבה תהיה חשופה לתלמידי בית הספר וההורים.
מנקודת המבט הבית ספרית, תיווצר סביבה תרבותית המכילה ידע ומשקפת את העבודה הלימודית והחברתית בבית הספר. 

שילוב גוגל דוקס לפעילות כתיבה בלמידת שפה זרה - המלצות

בעקבות המחקר שערכנו, ולקראת שנה"ל הקרובה, ברצוני לפרוס את מתווה פעילויות הכתיבה המתוכננות על ידי, בצורה של המלצות / מסקנות. סבורני כי יישומן יוביל ליעילות גבוהה בביצוע המשימות כמו גם יתרון פדגוגי מהותי.
ראשית, יש לעסוק בפן הטכני של תשתית הפעילות עצמה. הפעילות מצריכה פתיחת חשבון ג'י-מייל לכל אחד מהתלמידים. אני ממליץ להחזיק ברשותכם את שם המשתמש והסיסמה של התלמידים. במידה וכבר יש לתלמיד/ה חשבון, כדאי שיפתח חשבון ייעודי ללמידה בבית הספר. המלצה זו תמנע מכם את העיסוק בתירוץ החדש שפשה במקומותינו: "שכחתי את הסיסמה".
המחקר(Lin & Kelsey, 2009) מוצא שמתן האפשרות לעריכה הדדית יוצר בשלב ראשון רתיעה והתנגדות אצל תלמידים. גם במחקר אותו ערכנו, חלק מהתלמידים התקשו לעמוד בדרישות המשימה. בנוסף, העדר המסגרת הברורה והעדר ניסיון בכתיבה שיתופית מקוונת גרמו להם "להתאבן" ולא לבצע את ההוראות כלל. אני ממליץ ליצור עקומת למידה בה יחשפו הילדים באופן לא מאיים לתפקידים השונים אותם הם יכולים לבצע במשימת הכתיבה. מספר רעיונות יכולים לשמש ביצירת העקומה הזו:

• בפעילויות הכתיבה הראשונות מומלץ לצמצם את רשימת הנושאים לכתיבה ואת אורך הטקסט.
• כדאי להגדיר תפקידים לכל אחד משותפי הכתיבה. לדוגמה: במשימה ראשונה אחד התלמידים יכתוב והשני יהיה אחראי רק לתיקונים בממד הדקדוקי. לאחר מכן ניתן להחליף תפקידים. כך, יחשפו התלמידים בצורה מבוקרת למגוון אפשרויות ההשפעה ההדדית העומדות בפניהן.
• הלמידה השיתופית היא תוצר של תהליך וכדאי להקדיש זמן בכיתה להסבר ושיחה על קשיים פסיכולוגיים שהתלמידים נתקלים בהם על מנת להסיר חסמים.

לסיכום אומר את מה שנאמר בסיכומו של המחקר אותו ערכנו, יש ישיבות מכרעת להיכרותנו את התלמידים וליכולת שלנו להתגמש בהתאם לצרכים ואירועים המתרחשים בכיתה. הדינמיקה שנוצרת במרחב המקוון שונה ולעתים סותרת את צורת העבודה ואת הכרותינו עם הילדים והכיתה. עלינו להיות רגישים ולספק מענה לתופעות שעולות על מנת להגיע ליעילות לימודית גבוהה.
אני ממליץ לקרוא את הבסיס התיאורטי למחקר ואת מסקנותיו על מנת שכל מי שמנסה ליישם תהליכים אלו בלמידה יוכל לעצב את צורת העבודה המתאימה לו ולתלמידיו.  

1.      Lin, H., & Kelsey, K. D. (2009). Building a Networked Environment in Wikis: The Evolving Phases of Collaborative Learning in a Wikibook Project.Journal of Educational Computing Research, 40(2), 145-169. Retrieved on May 18th, 2011 from EBSCOhost.

הרהורים לגבי מהות החינוך במאה ה - 21

אני כרגע קורא את הספר "הלא עמוקים" של ניקולס קאר בקינדל החדש שלי (לגביו אולי תצא רשומה חדשה). הספר דן בהשפעת הטכנולוגיה על תבניות המחשבה שלנו לא מתוך התוכן אלא מעצם קיומה. אחת מטענותיו היא שיכולתנו לחשוב באופן לינארי ומעמיק הולכת ונעלמת בד בבד עם התפתחותה של צורת מחשבה אינטואיטיבית קופצנית שמאפיינת את השימוש ברשת. טענה זו התחברה אצלי למאמרו של פרופסור דוד חן באשר להשפעת הטכנולוגיה על היחס בין ילדים וידע ובעיקר לאמירה הנוגעת לשימוש בכלים טבעיים ללמידה במרחב הדיגיטלי בניגוד לזה הטקסטואלי.
בעקבות הקריאה החלו להתגבש אצלי מספר השערות ותהיות לגבי מה תפקידו של המורה בעת הזו וברצוני לפרוט אותם ברשומה זו. "בקליפת אגוז" בעידן הטרום טכנולוגי, ילדים גדלו עד גיל מסוים (6 פחות או יותר) תוך שהם רוכשים שפה כלים ותבניות מחשבתיות באופן טבעי מסביבתם וכישוריהם המולדים. בגיל זה הגיעו לבית הספר שם לימדו אותם צורת מחשבה ורכישת ידע אחרת. ידע זה אופיין בלינאריות וייצוגו היה טקסטואלי. העובדה שלא היה טבעי העניקה סמכות מתוקף ידע למנגנון הבית ספרי כמו גם הרחבת ואגירת הידע האנושי. אותם גאונים / אנשי אשכולות בהם אנו מכירים היום, הם אנשים אשר בעקבות המפגש עם המחשבה המעמיקה הלינארית העמיקו בתחומי דעת שונים אך בד בבד שימרו גם את צורת המחשבה האינטואיטיבית / טבעית. שימור זה אפשר להם להתנהל בתוך מרחב הידע האישי שלהם בדומה להתנהלות במרחב הדיגיטלי. דומה הדבר לאדם עם רשת קישורים מסועפת בראשו המאפשרת לו יצירתיות כמו טבעית.
אולם בעולם בו צורת המחשבה הלינארית מעמיקה היא מין נכחד מה תפקידו של המורה / בית הספר?
בעיקרון, לא השתנה דבר. תפקידו של המורה בעיקרון נשאר זהה קרי להוסיף ליכולותיו הטבעיות של הילד יכולות נוספות שמאפיינות את היותו אדם כלומר חשיבה מעמיקה. מעשית זה הרבה יותר קשה מכמה סיבות:
ראשית, הסמכות מתוקף הידע נעלמה מתוך זמינותו של הידע הציבורי. בנוסף, המעבר של ייצוגי הידע מהעולם הטקסטואלי לזה הדיגיטלי מקשה על הוראת המחשבה הלינארית הן מתוך חוסר זמינות והן מתוך השינוי בדרכי המחשבה שהמורים עצמם אינם חסינים לו. לבסוף, פער הדורות המועצם עשרות מונים בין הילידים הדיגיטליים לאלו מאיתנו שהיגרו לעולם זה, אינו מאפשר תקשורת על בסיס משותף.
מצד שני דווקא הטכנולוגיה עשויה לאפשר לנו את מה שהיה קשה לעשות במערכת החינוך הישנה. הטכנולוגיה יכולה לאפשר לנו להוציא ממערכת החינוך בוגרים שמלבד לפתח יכולות חשיבה מעמיקה גם ישמרו את יכולות החשיבה הטבעית והאינטואיטיבית. על מנת שזה יקרה חייבים להתרחש מספר שינויים עמוקים בדמות המורה עצמו:

• הכשרת מורים תהא חייבת לעסוק בעיקר במישור של תורת ההוראה, מדעי המוח והפסיכולוגיה החינוכית. מורה העתיד יהיה חייב להבין את צורות המחשבה של הילד לעומקן וזאת על מנת שיוכל לייצר תוכניות ותבניות למידה שיאפשרו לילד להעמיק ולבנות ידע אישי נרחב בנוסף לזה הציבורי.
• מבני בתי הספר ומבנה תוכנית הלימודים יצטרך לעבור שינוי יסודי בשני מישורים: הראשון הוא החלוקה השרירותית לקבוצות גיל וכיתות. השני, ילדים יצטרכו ללמוד נושאים המעוררים בהם עניין בין אם מבחירה או מתוך אבחון של תחומי העניין שלהם. תוכנית לימוד מרכזית המונחתת ממעל על כל ילד ללא הבדל דת צבע או מין אינה מציאותית בעולם הדיגיטלי / מודרני.
• המערכת הריכוזית חייבת תהיה לבזר את עצמה (מתן סמכויות רחבות לאיזורים קטנים) בנוסף לרענון שורות באופן מושכל. באופן מושכל לטעמי אומר שמנהיגי השינוי לא יהיו ילידים דיגיטליים אלא מהגרים אולם כאלו אשר אינם נתפסים כלא שייכים בעולם הדיגיטלי.

בהינתן שינויים אלו, ייתכן ומוסדות החינוך יעברו את אותו שינוי מיוחל שעוד לא ממש קרה מאז ימי ביסמארק שהקים בתי ספר יסודיים לייצור חיילים משכילים. אולם בניגוד למחשבה המוטעית ששינוי זה צריך להיות מהפיכה, ישנם יסודות שעלינו לשמר. הפילוסוף הגל יצר מושג בשם aufheben שהוא מעין תהליך של שימור ועליה בדרגה תוך פתירת הסתירות הפנימיות במצב הקודם. אל לנו לוותר על ההישג המהותי של הרוח האנושית, של היכולת להעמיק בידע שעומד בבסיסה של כל מחשבה יצירתית. אולם שומה עלינו כעת, לנצל את הטכנולוגיה על מנת להנחיל את יכולת זו ליותר אנשים דרך מערכת החינוך.