לפני כ - 16 שנה, ישבתי לשחק בסימולטור טיסה המדמה את מטוס ה X ממלחמת הכוכבים. שיחקתי על המחשב של אחי צעיר, ואין מילים לתאר את ההתלהבות שאחזה בי לנוכח האפשרות להטיס את המטוס אשר 12 שנים קודם לכן יכולתי לעשות כן רק בדמיון. מעט לאחר מכן הכתה בי ההבנה שאני ואחי שונים בצורה בה אנו מתייחסים לאותו המשחק. ושאלתי עצמי מה מקורו של שוני זה? היום אני סבור כי הגעתי למסקנה באשר לסיבות.
נדמה כי העוני הוויזואלי והקולי שהיה נחלתה של הטכנולוגיה בראשית שנות השמונים, השאיר מקום רב יותר לדמיון לפעול. יכולת מנטלית שכלית זו השלימה את הפערים. אני סבור שעצמת יכולה של הטכנולוגיה לגלם כמעט כל דבר בו אנו חפצים, מקטינה את הצורך ביכולת זו (לפחות בתחום הוויזואלי) ובד בבד מנוונת אותה. דומה הדבר להבדל שבין קריאת ספר לצפייה בסרט שנעשה על פיו. קוראים וותיקים יחושו שהסרט אינו מגלם את שעבר בעיני דמיונם בעת שקראו בו.
ממד נוסף ביכולותינו השכליות והמנטליות שנפגע עם ההתפתחות הטכנולוגית הוא הזיכרון. ניקולאס קאר בספרו "הלא עמוקים", סוקר רשימה ארוכה של טענות בנדון. במשפט אחד, ניתן לומר כי מהרבה בחינות אנו מתייחסים לכלים הטכנולוגיים שסביבנו כהרחבה של יכולתנו לזכור. לעתים תכופות אנו אף מוותרים על הניסיון לזכור דבר מה מראש ומסתמכים על אותם אמצעים. אולם, בעשותנו כן אנו מתעלמים משני דברים חשובים. ראשית, הזיכרון האנושי אינו זיכרון טכני אלא סיפורי. הוא כולל סיפור מקרה, ריחות, טעמים ורגשות. בהיותו כזה הוא תורם לשזירה של זיכרונות ברשת קישורים המאפשרת שליפה לא רק של פרט כזה או אחר אלא לראייה של מצב נתון באופן רחב יותר תוך גישה בלתי אמצעית למספר רב של חוויות בו זמנית. הדבר השני ממנו אנו מתעלמים, הוא שבהיותו רשת זיכרונות רב חושית וסיפורית, ומתוך יכולתנו להסתמך על פריסה של חוויות וזיכרונות בו זמנית, הזיכרון הוא בסיס למחשבה שלעתים מפתיעה אותנו דווקא בשל היותה תוצר לא לוגי, מחוץ לקופסה - יצירתית. זיכרון דיגיטלי בין אם נמצא בשרתי גוגל או בפלאפון, אינו יכול לגלם רב ממדיות זו. הסתמכות עליו תוך ניוון של זה הטבעי תוביל בהכרח להתדרדרות בחלק מיכולותינו המנטליות.
האם ייתכן, שאותם תכונות של הטכנולוגיה, אותן אנו מהללים כתורמות ללמידה, פוגמות בפיתוח המחשבה, דמיון ויצירתיות?
ואם אכן זה אפשרי, מה זה אומר לגבי ההוראה?
נדמה כי ישנם מספר כללים בסיסיים עליהם עלינו לשמור גם כמורים בעולם טכנולוגי:
נדמה כי העוני הוויזואלי והקולי שהיה נחלתה של הטכנולוגיה בראשית שנות השמונים, השאיר מקום רב יותר לדמיון לפעול. יכולת מנטלית שכלית זו השלימה את הפערים. אני סבור שעצמת יכולה של הטכנולוגיה לגלם כמעט כל דבר בו אנו חפצים, מקטינה את הצורך ביכולת זו (לפחות בתחום הוויזואלי) ובד בבד מנוונת אותה. דומה הדבר להבדל שבין קריאת ספר לצפייה בסרט שנעשה על פיו. קוראים וותיקים יחושו שהסרט אינו מגלם את שעבר בעיני דמיונם בעת שקראו בו.
ממד נוסף ביכולותינו השכליות והמנטליות שנפגע עם ההתפתחות הטכנולוגית הוא הזיכרון. ניקולאס קאר בספרו "הלא עמוקים", סוקר רשימה ארוכה של טענות בנדון. במשפט אחד, ניתן לומר כי מהרבה בחינות אנו מתייחסים לכלים הטכנולוגיים שסביבנו כהרחבה של יכולתנו לזכור. לעתים תכופות אנו אף מוותרים על הניסיון לזכור דבר מה מראש ומסתמכים על אותם אמצעים. אולם, בעשותנו כן אנו מתעלמים משני דברים חשובים. ראשית, הזיכרון האנושי אינו זיכרון טכני אלא סיפורי. הוא כולל סיפור מקרה, ריחות, טעמים ורגשות. בהיותו כזה הוא תורם לשזירה של זיכרונות ברשת קישורים המאפשרת שליפה לא רק של פרט כזה או אחר אלא לראייה של מצב נתון באופן רחב יותר תוך גישה בלתי אמצעית למספר רב של חוויות בו זמנית. הדבר השני ממנו אנו מתעלמים, הוא שבהיותו רשת זיכרונות רב חושית וסיפורית, ומתוך יכולתנו להסתמך על פריסה של חוויות וזיכרונות בו זמנית, הזיכרון הוא בסיס למחשבה שלעתים מפתיעה אותנו דווקא בשל היותה תוצר לא לוגי, מחוץ לקופסה - יצירתית. זיכרון דיגיטלי בין אם נמצא בשרתי גוגל או בפלאפון, אינו יכול לגלם רב ממדיות זו. הסתמכות עליו תוך ניוון של זה הטבעי תוביל בהכרח להתדרדרות בחלק מיכולותינו המנטליות.
האם ייתכן, שאותם תכונות של הטכנולוגיה, אותן אנו מהללים כתורמות ללמידה, פוגמות בפיתוח המחשבה, דמיון ויצירתיות?
ואם אכן זה אפשרי, מה זה אומר לגבי ההוראה?
נדמה כי ישנם מספר כללים בסיסיים עליהם עלינו לשמור גם כמורים בעולם טכנולוגי:
- יש לשמור על הכלל של טווח ההתפתחות הקרובה של וויגוצקי - אמנם זהו כלל "ישן" אך הוא תקף וחשוב בימים אלו על אחת כמה וכמה. אל לנו לספק לתלמידים את כל התמונה. יש צורך להשאיר מקום לדמיון ולחשיבה להשלים את מה שחסר.
- יש לתרגל את הזיכרון - בנוסף ליכולות חיפוש טובות במרחבים הדיגיטליים, עלינו לדרוש ולבדוק ידיעה המבוססת על הזיכרון השכלי. על ידי כך נוכל להרחיב את הרשת הקוגניטיבית של הלומדים ואף לשפר את יכולתם למחשבה ביקורתית גם במרחב הטכנולוגי.
- לאתגר בבעיות פילוסופיות את הלומדים - כפי שכבר ציינתי בעבר, בעידן בו הידע נגיש ושמיש לכל דורש, הדרך הטובה ביותר לייצר דיון מורה-תלמיד מתמשך ובלתי פוסק, המצריך שימוש באסטרטגיות חשיבה משתנות ללא הרף, היא בהצגת בעיות ללא פתרון.
