האם הרשתות החברתיות הן חלקים במכלול גדול יותר?

לאחרונה קראתי פוסט של ד"ר אלון הסגל העוסק במקביליות שיטות הניהול של רשתות חברתיות. הטענה העיקרית היא שתפיסות שונות של ניהול ידע יכולות לחיות במקביל האחת לשניה. ישנן תפיסות הממקדות קהילות ברשת על פי תחומי תוכן, עניין או מטרה, בעוד שרשתות דוגמת פייסבוק סובבות סביב האינטראקציה עצמה המזמנת אפשרויות למשמעות או מטרה.
לדעתי השאלה המתעוררת היא לא האם ניתן שייתקיימו במקביל או האם יש כאן אבולוציה של הרשת, אלא: האם יש כאן מכלול שלם המשרת מבנה על גדול יותר?
בהמשך לפוסט שעסק בהקבלות הרשת והמבנה שלה למוח האנושי, נראה לי כי שלושת הפונקציות אותן מתאר ד"ר הסגל מתקיימות בכפיפה אחת אך לא במקביל אלא כמערכת. מכלל הידע והמידע נבנה ומתפתח באופן יעיל יותר כשיש מבני ידע הירארכיים מחד, כדוגמת הבאזז, ואינטראקציה אינטואיטיבית כדוגמת הפייסבוק מאידך. היסוד של הרצון החופשי או הכוונה מתבטא בצורות האינטראקציה ממוקדות המטרה כדוגמת הדייוספרה. הרי לא מן הנמנע שרבים הם העושים שימוש בכל שלושת המודלים. עובדה זו לבדה די בה כד לייצר אפקט של השלם הגדול מסכום חלקיו.
מה אם שלושת המודלים אינם למעשה מגלמים תחרות תאגידית הנתפסת מנקודת מבטו של הפרט ברשת?
אולי למעשה הם ביטוי אבולוציוני של קונסטרוקט תבוני מתפתח?
האם האדם כיוצר בונה אל המרחב הדיגיטאלי ייצוגים של צורות המחשבה השונות שלו.
תשובתי האינטואיטיבית לשלושת השאלות הללו היא כן.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים (3)

כרגע הפעילות נמצאת בהתחלה. מספר דברים ראויים לציון עד כה:
ראשית, ההכנה לקחה זמן ארוך מכפי שצפיתי. היו המון בעיות טכניות של ססמאות ושמות משתמש שנשכחו וחוסר הבנה של הממשק בטוויטר. בנוסף נפתחו מסמכי גוגל דוקס למשימות כתיבה בזוגות.
ההנחיות למשימות הכתיבה והשיקולים מאחוריהן היו:

1. כתיבה על נושא שיבחר על ידי בני הזוג למשימה - המטרה הייתה ליצור כתיבה חופשית ויצירתית מתוך כתיבה על נושא חופשי.
2. כתיבה בצבע שונה של כל אחד מבני הזוג - הצבע השונה מאפשר אבחנה בין הכותבים כמו גם זיהוי שלהם את התיקונים שהם מבצעים אחד לשני. כלי זה מסייע ללמידה על ידי זיהוי טעויות כמו גם להערכה וזיהוי בעיות בשפה.
3. בני הזוג רשאים לתקן ולערוך אחד לשני את הטקסט אך לא למחוק.
4. אני יכול להוסיף תיקונים והערות

התנהלות הפעילות משביעת רצון. התלמידים מצייצים בטוויטר על בסיס יומי משפטים המתארים את יומם על פי מבנים דקדוקיים שנלמדו. שתי נקודות חוזקה מרכזיות באות לידי ביטוי בפעילות עד כה:

• מנקודת המבט של המורה, יש זיהוי של בעיות בהפנמת החומר לפני השיעור כמו גם מבט מלא ומקיף על עבודתם של כל התלמידים. מצב זה מאפשר ניהול שיעור יעיל יותר הן מבחינת החיסכון בזמן בדיקת השיעורים והן מבחינת אפקטיביות של הבדיקה.
• מבחינת התלמיד קיימת למידה חברתית דרך חיקוי עבודתם של התלמידים החזקים יותר.

פעילות הכתיבה בגוגל דוקס עוד בראשיתה אך כבר ניתן לזהות מוטיבציה גבוהה מצד התלמידים שכותבים מעבר למה שנדרש מהם.

לבסוף, יש לציין, את הרחבת מעגל הלמידה אל מחוץ לשעות האנגלית בבית הספר. למעשה יש כאן הרחבה משמעותית של החשיפה לשפה, שהיא יסוד חשוב בפדגוגיה של לימוד שפה זרה.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים (2)

בהמשך לרשומה הקודמת, להלן התפתחות העבודה עם כיתות ח. בשבוע הראשון לשנת הלימודים אספתי את הכיתה בחדר המחשבים במטרה לפתוח לכולם חשבונות ב gmail & twitter. המטרות הלימודיות נשארו כשהיו אך בחרתי לעשות שימוש בכלי גוגל ממספר סיבות:

1. שימוש בגוגל דוקס למטלות כתיבה שיתופיות ואישיות.
2. ייעול העבודה שלי כמורה בנוגע לבדיקת עבודות ומתן משוב.
3. שימוש בגוגל דוקס על מנת לעשות מבחני ביית תוך צמצום שעות ההוראה בבית הספר המיועדות לכך וצמצום זמני הבדיקה.
4. האפשרויות לשילוב כלי גוגל באפליקציות רשת שונות מאפשרות שימוש בכלים נוספים בעתיד.

העבודה עם מחשבי בית הספר הוכיחה את עצמה לבלתי אפשרית. ראשית, המחשבים בעלי זכרון RAM נמוך שאינו מאפשר עבודה יעילה ומהירה עם כלי רשת מורכבים. בנוסף, מאחר ובית הספר מחובר דרך שרת אחד, הכניסות המרובות דרך אותו השרת מזוהות כהתקפה ונחסמות. ניתן למוד מכך על חוסר העדכניות של בתי הספר לא רק ברמת החומרה (יכולות המחשבים) אל אף ברמת המחשבה. חיבורי האינטרנט ודרכי החיבור אינם מתאימים לעבודה נפרדת אינדיווידואלית.

חודש לתוך שנת הלימודים נרשמה הקבוצה ל - gmail ול - טוויטר. כעת נשלחה להם דרך המייל הדרכה אודיו ויזואלית לגבי הצטרפות לרשימת הקבוצה בטוויטר. ההמשך יהיה השגת מטרות הביצוע וההוראה דרך שימוש במייל והדרכות מסוג זה ללא שימוש בזמן ההוראה במסגרת בית הספר.

על רשתות חברתיות, המוח האנושי ועתיד הרשת

במאה ה - 18 חלה תפנית משמעותית בפילוסופיה המערבית. הפילוסוף עמנואל קאנט עשה את ה"מהפך הקופרניקאי" וקבע שהאדם אינו "תבנית נוף מולדתו" אלא ההיפך הוא הנכון. למעשה הכרתנו את המציאות מוגבלת לתבניות וקטגוריות מסויימות שהעולם חייב להסתדר בתוכן. בראשית המאה ה - 20 הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין קבע שגבולות העולם הם גבולות השפה. אנו יודעים רק את מה שניתן לתאר בצורה לוגית בעזרת השפה. הטענה אותה אני משמיע כאן היא, שהאדם יכול ליצור אם מתוך כוונה ואם מתוך מקרה דברים המצייתים לחוקיות אותה הוא כבר מכיר קרי - תבניות המשקפות את עצמו.
בבואנו לנתח את הרשת מתוך מחשבה זו, איני הראשון המשווה אותה למבנה המוח. מארג של תאים המתקשר ברשת סבוכה ומכיל ידע ומידע. אי מציע להתייחס לתהליך התפתחות המוח האנושי ולהקביל אותו לתהליכים שאו יכולים לזהות ברשת. מהו המוח למעשה? אוסף של תאים המקושרים בינהם במספר רב של תבניות. האות היוצא מן התא הוא חשמלי כמו גם האות המתקבל בתא האחר. אולם, בתווך ביניהם, בסינפסה, האות  העובר הוא כימי. מערכת הקשרים הסבוכה היא זו המכילה את הידע והמידע. היא מתפקדת ביעילות מאחר וקיימים מרכזים שונים השייכים לפעולות שונות ומנגנוני שליטה ובקרה על הקלט, והפלט.
כשמבצעים את ההקבלה לרשת האינטרנט ניתן להבחין בתהליכי התפתחות דומים ולשער מספר השערות לגבי העתיד. הרשת בתחילתה הייתה מנגנון מכני בעיקרו. מערכת הקשרים והניתוב התבססה על מרכזי ידע ומשתמשי קצה שאגרו אותו. התהליכים שהובילו להיווצרות הווב 2.0 הם תהליכים שעיקרם הוא ייעול נקודת החיבור בין המחשבים נקודת חיבור שהיא, בדומה לסינפסה, אורגנית. מה תכלית הייעול? ראשית, בדומה למוח כל תא הוא בעל תפקיד. מעצם ההגדרה הזו, מערכת הופכת למערכת לומדת ומתפתח מאחר ומערכות הקשרים הופכות סבוכות ולומדות. לומדות מעצם הניתוק וחיבור מחדש של קשרים ורשתות במבנים שונים. לדעתי, השלב הבא, כפי שנכתב בפוסט הקודם: אינטילגנציה ממוחשבת ורשתות חברתיות יהיה העלאת האגו האנושי לנקודת החיבור בין המחשבים. העלאה זו מתבצעת בימים אלו דרך רשתות חברתיות שונות. מה עשויה להיות השפעתה ניתן רק לשער.
לדעתי תופעת הרשתות החברתיות תשנה מהותית מבנים חברתיים ופוליטיים. ראשית, הקישור של האגו כפונקציה דרכה מתבצע החיבור בים יחידות המחשב ישפיע על מנועי החיפוש. מנועי חיפוש המושתתים על תוכן וקישור חברתי יהיו השלב הבא בהתפתחות. אם אני איש חינוך המקושר ברשתות חברתיות, ניתן לטוות דרך המייל שלי רשת של קישורים לאנשים ומידע הקשורים אלי מקצועית. דרך חיפוש כזה אני מגיע בצורה יעילה יותר אל המידע אותו אני מחפש.
בעקיפין, תהליך זה של מנועי חיפוש מבוססי תוכן, ייצור את מרכזי התפקוד השונים ומנגנוני הבקרה כפי שקיימים במוח. ראשית, מנועי חיפוש היודעים לזהות תכנים ולקשר אותם לאנשים ודרכם לרשתות של אנשים, יוכלו לייצר בקרה יעילה שאינה מבוססת על זיהוי סינטטי של מילים אלא על ניתוח שבאין מילה אחרת אקרא לו פסיכולוגי. בנוסף הם יוכלו לנתב מידע ביעילות רבה יותר כך ששליפתו תהיה יעילה ומהירה דרך ניתוח של מקור המידע ושיוך שלו למרכז מתאים. כך יווצרו בעקיפין מרכזים שונים המשוייכים לפונקציות שונות של הרשת.
ההשפעה של התפתחות זו על המבנים הכלכליים והפוליטיים תהיה לא פחות ממהפך שלם ומוחלט. בסופו של תהליך לדעתי מבני המקצוע והקריירה הנהוגים היום יישתנו ללא הכר ואדם למעשה יהווה פונקציה עובדת ותורמת במספר ארגונים שונים בו זמנית. יכול להיות אדם שהוא איש חינוך, חובב רכב ובעל רקע בתחומים שונים. קיומו כחלק מרשת עולמית יכול לשרת בתי ספר, חוקרים מוסכים ועוד. הדור שיהיה דומיננטי 15 שנה מהיום כבר מתנהל בצורה כזו בטורנטים, רשתות שיתוף קבצים ורשתות חברתיות. כשדור זה יגיע למסה קריטית, האדם יתרום את עצמו לשמש חלק ממנגנונים מורכבים אשר יאמצו אותו להיות חלק מרשת הידע, מידע ותפוקה שלהם. הוא יתוגמל על היותו חלק מן המערך. בעקיפין ייתרום הדבר לטשטוש של הגבולות בין גופים שונים שהיו מובחנים בעבר. בנוסף, בדומה למוח לא ניתן יהיה לשים את האצבע על המקום המדוייק האחראי לתופעה מסויימת אלא רק על איזור, קבוצת קשרים. ברשת העתידית יהיה ויתור על האגו בעולם הפיסי והאדרתו בזה הוירטואלי.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים.

בשנת הלימודים הקרובה החלטתי לשלב יישום ווב 2.0 בתוכנית הלימודים לכיתות ח' בשפה האנגלית. הכלי שבחרתי לעשות בו שימוש הוא טוויטר מכמה סיבות:

1. פשטות השימוש - הן למורה והן לתלמיד הכתיבה וההערכה של התוצר הינם פשוטים יחסית.
2. חיברות - מאחר ומתאפשר לתלמידים לצפות בתוצרים של חבריהם אני מצפה שתיווצר למידה מתוך חיקוי.
3. קישור ליישומים נוספים - האפשרות לקשר את טוויטר בקלות ליו טיוב, סקרינר ועוד תאפשר הרחבת הלמידה והשימוש.

הרעיון הוא לפתוח חשבון משתמש לכל התלמידים בתחילת השנה, ובמסגרת הפעילויות השוטפות לחייבם לרשום פוסטים שונים הקשורים לתכנים שנלמדו. בשלב מתקדם יותר אף ניתן לקשר לעבודות כגון דיבוב סרטונים דרך טוויטר. הערכת הפוסטים תיעשה על פי דרישות המשימה הספציפית.
מטרות הפעילות הן:

1. יצירת פלטפורמה טכנולוגית שתרחיב את הלמידה מחוץ לגבולות בית הספר.
2. שימוש בכלי טכנולוגי אותנטי בשפה האנגלית כאמצעי לשיפור תהליך רכישת השפה.
3. יצירת חיברות ולמידה מתוך חיקוי בין התלמידים.
4. העלאת המוטיבציה ללמידה.
5. הרחבת הפעילות בטוויטר אל מעבר לתוכנית הלימודים. בסעיף זה ייתכן והפעילות בטוויטר תקבל חיים משל עצמה ותלמידים יישתמשו בכלי גם מעבר לתחום הלממידה הצר. פעולות אפשריות בכיוון זה יכולות להיות מעקב של הכיתה אחרי דמויות ציבוריות בעולם דובר האנגלית ואף תקשורת עימם.

הפעילות תחל בתחילת שנת הלימודים בכיתה ח. בחרתי להתחיל עם קבוצה אחת על מנת לראות את משמעויות השילוב.

שאלת התיקוף - בועה שהתנפצה?

קרל פופר טוען כי מדע, הנו בראש ובראשונה טיעון הכולל בתוכו את אפשרות ההפרכה. במאמר המקושר הוא מדגים כיצד מדעי החברה אינם עומדים בקריטריון זה. לתפיסתי כל אמירה מחקרית/רעיונית אשר אינה עומדת בקריטריון זה הנה אמירה מוטה. אמירה מוטה, אמירה אשר נתונה לדעותיו ותפיסותיו של העומד מאחוריה. נכון הדבר לגבי כל אמירה גם כאשר עומד מאחוריה מוסד או תואר מכובדים ככל שיהיו.
בעולם הווב 2.0 מתאפשרת לנו הצצה אל אותה ההטיה. טענה המועלית, וניתן לראות את מחברה לא כתואר או מוסד, אלא כאדם בעל דעות ברורות מקבלת תיקוף מסוג שונה. בואו ונדמה לעצמנו מחקר שמתבצע על הקשר בין ניסויים בבעלי חיים ליכולותיהם האמפתיות של חוקרים. נניח ותוצאות מחקר זה יטענו כי אנשים הממבצעים ניסויים בבעלי חיים הם בעלי יכולות אמפתיות נמוכות מאלו אשר לא. ובואו ונניח 3 סביבות שונות בהן מתפרסם המחקר:
1. כתב עת אקדמי.
2. בלוג א. - הבלוג נכתב על ידי חוקר שגלישה קצרה ברקע שלו וצפייה בפרופיל שלו ברשתות חברתיות מעלה כי הוא אקטיביסט ידוע למען זכויות בע"ח.
3. בלוג ב. - הבלוג נכתב על ידי חוקר שגלישה קצרה ברקע שלו וצפייה בפרופיל שלו ברשתות חברתיות מראה כי הוא עובד בחברה אשר מבצעת ניסויים בבע"ח.
למי נאמין? מי מוטה ומי לא?
נראה כי בכל הנוגע למדעי החברה ומחקרים אשר אינם מדעיים פרופר(או פופר), יש שינוי מהותי בשאלת התקפות. לדעתי חלק גדול מהצביעות והיומרה שלקחו לעצמם המוסדות האקדמיים (לא כולם) נחשף על ידי הרשת. הרעיון של הפתיחות וחוסר היכולת להסתתר מאחורי השם, שינו משהו מהותי שבעבותיו נדמה כי יש צורך בשינוי בסיס בהגדרות האקדמיות למידע.

סביבת ויקי - עבר זמנו בטל קורבנו

לאחרונה נחשפתי לעבודה בסביבת ויקי. למעשה הויקי היא תחילתו של הווב 2.0 מבחינת התפיסה אך לא ברמת הביצוע. ממשק המשתמש ודרך הצגת הידע הם עדיין במובנים רבים ווב 1.0. ראשית, השינוי המהותי בווב 2.0 מתבטא בנגישותו לכל אחד. הווב 2.0 מאפשר לכל אדם לבטא עצמו ולשים את עצמו על הרשת, לעיני כל. דרכי הביטוי החדישות ממחישות זאת בצורה ברורה ראו טוויטר, פייסבוק ורשתות חברתיות בכלל. מאפיין נוסף הוא, דרכי ייצוג היידע שהשתנו אף הן. ידע הפך להיות מיוצג באופן סימבולי (דוד חן, 98) ולדעתי הפך להיות קונסטרוקט משותף של מספר תודעות שונות (פוסט שלי). סביבת הויקי אינה עומדת בקריטריונים אלו. בסביבת הויקי הביטוי האינדיווידואלי נחבא ומצריך התעמקות על מנת להחשף. שאיפתה העקרונית של הסביבה היא להציג את הקונסטרוקט המשותף קרי להציג את האידיאה אולם בעשותה כן היא מפספסת את הנקודה. ביטול האינדווידואל אינו הרעיון מאחורי הווב 2.0. נהפוך הוא, הרעיון הוא שינוי האינדווידואל לקיום דו מימדי הן כקונסטרוקט תודעתי והן כיחיד. בנוסף, הויקי היא בעיקרה ייצוג טקסטואלי במסגרת ממשק המדמה סביבות טקסט מיושנות. ממשק זה לא יכול להיות בעל המשכיות מאחר והדור הבא שאמור להשתמש בו לא ירצה לעשות כן.
בדימוי מעולמנו שלנו דומה הויקי לאותן מכוניות ראשונות בהן רתמו את המנוע לפני העגלה במקום הסוס, בעוד שהווב 2.0 בדימוי זה, יהיה מכונית בעלת 4 גלגלים הגה ומנוע. דעתי היא שסופו להעלם במתכונתו זו.

עולם חדש מופלא?

תמונת העתיד על פי "עולם חדש מופלא" של האלדוס האקסלי, מציירת עולם המורכב מקאסטות בעלות תפקיד מוגדר ונעדרות מחשבה חופשית. בסוף יום העבודה הן נהנות מבידור המוני פופולרי וחומרים נרקוטיים המקהים את התודעה. באוטופיה זו,מתווי הדרך וקובעי המדיניות הם אלו שאינם מצליחים להתיישר עם הנורמה והכלל. אפלטון, גורס בדומה לתפיסה זו, שההנהגה מיועדת למלך הפילוסוף. אותו אדם הרואה מעבר למה שרואים האנשים שסביבו, הוא ורק הוא בעל הכישורים והיכולת להנהיג את הכלל. בשני המקרים המקריות או אולי התורשה? עומדות בבסיס היותו של אדם בעל כישורים אלו. אין הסבר, במשל המערה של אפלטון, לעובדה כי אדם אחד השתחרר מכבלי התודעה האנושית. האם זה מקרה בלבד?
כעיקרון, הווב 2.0 עומד בניגוד מוחלט לתפיסה זו. בווב 2.0 כל פרט במסכת הקשרים האין סופית, אחראי ליצירת מידע וידע. לא בטוח שאפלטון היה חי בשלום עם קביעה זו. השאלה המהותית היא: האם באמת זהו המצב? האם כל פרט ופרט בעולם הווירטואלי הנו בעל אותה חשיבות או לאו? האם אנו קרובים לחזון של האקסלי בו ישנם מתי מעט בעלי תרומה מכרעת או לזה של טימותי לירי בו נחצים הגבולות והמציאות משטתחת למציאות נטולת הירארכיה?
כשאני צופה בילדים ומעשיהם במרחב הווירטואלי, אני מגיע למסקנה כי לא השתנה הרבה. תרבות ההמונים הפופולרית מוצאת את דרכה לרשת ואני עוד לא מצליח לראות את תרומתה לידע האנושי המצטבר. יתרה מכך, במבט לעתיד בהגיעם של צרכני הרייטינג לבגרות, תוהה אני מה יתווסף?
אני לא רואה כיצד הווב 2.0 תורם לגדילה באחוז האנשים שמשתמשים בו ליצירת ידע או יצירת כיוון בעולם. אני כן רואה כיצד מואצים תהליכים אלו אך רק משום הגידול במהירות בהם נוצרים קשרים בתוך אותה קבוצה.
כיצד ניתן דרך החינוך להביא להרחבה של אותה קבוצה, זו השאלה המהותית של המאה ה21.

כמות = איכות מבנה התפיסה האנושי - האינטרנט כמעצב מציאות

הרעיון שכמות היא איכות הוא רעיון בסיסי אנושי. מספיר לראות ילד עומד אובד עצות מול מקרר גלידות ולבסוף בוחר את הכי גדול, כדי להבין שתפיסה זו מושרשת בנו. בהתייחס לווב 2.0, מה היא המציאות אם לא תוצר שיתופי מאסיבי בו הידע הוא למעשה מוסכמה. לפני מספר שנים, בסמינר, עסקתי בנושא הצנזורה באינטרנט. בחרתי לעסוק במנועי סינון אטומטיים המנפים טקסט פוגעני. השאלה הייתה פשוטה ותיאורטית לחלוטין. מה יקרה 25 שנה מהיום, אם מנוע סינון אוטומטי יסיר מהרשת את המילה "כחול"? מה יקרה למציאות? מה יקרה לידע האנושי? האם נראה "כחול"? או שמא משהו אחר?
המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבהיווצר מסה קריטית, האינטרנט יכול לשנות מציאות וליצור ידע רק מעצם הכמות ותו לא.

סיכום פעילות טוויטר - מגמת תקשוב - אפריל/ מאי 2010

במהלך השבועיים האחרונים בין ה – 21/4/2010 ל – 5/4/2010 התנהלה פעילות לימודית של מגמת תקשוב ברשת טוויטר, במסגרת הקורס טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה בהנחייתה של הד"ר גילה קורץ. הפעילות נערכה על מנת לבדוק את אפשרות שילובו של הכלי הטכנולוגי במסגרת הוראתית. לצורך הפעילות נתבקשו הסטודנטים להירשם לרשת טוויטר ולהצטרף לרשימה ייעודית שנפתחה על ידי אחד מהם. הפעילות הייתה פעילות רשות. בנוסף, הוזמנו לפעילות גם בוגרי מגמת תקשוב ולמידה.

ההנחיה שנתנה לסטודנטים הייתה לצייץ על דיווח/מאמר/עדכון/חוויה  חדשים בנושא "השתלבות הטכנולוגיה בחיינו". לא ניתנה כל הגבלה חד משמעית בנוגע לתוכן. המטרה מאחורי ההנחיות הרחבות והלא ממוקדות הייתה לאפשר ביטוי חופשי לסטודנטים וזאת על מנת לצפות איזה שימוש הם יעשו בכלי.

מספר מילים על שהתרחש בפעילות עצמה :

·         מספר גדול של נרשמים – 25 חברי מגמה, 4 בוגרי מגמה ו- 2 נוספים להיום.

·         תחילת הפעילות אופיינה בהשתתפות פעילה רחבה אך היא דעכה עם הזמן.

·         הצטרפו לרשימה בעלי עניין מחוץ לגבולות המכללה.

הפעילות לאחר מספר ימים הייתה בעלת צורה של פעילות בפורום. ייתכן ותופעה זו נבעה מנסיגה של סטודנטים לדפוסים מוכרים מתוך מפגש עם טכנולוגיה חדשה. באותה מידה, ייתכן כי דפוס שימוש זה הוא מה שנחוץ לסטודנטים.

נשאלת השאלה, האם ישנם יתרונות לטוויטר על פני הפורום הרגיל. לדעתי, ישנן מספר נקודות בהן הטוויטר מוסיף מימד נוסף על פני פורום קורס סטנדרטי.

1.      טוויטר אינו כבול לקורס ספציפי. תכונה זו מאפשרת ליצור פורום של מגמה אשר ישרת אותה גם כשחבריה נמצאים בחוגים שונים. בכך הטוויטר משרת מספר יסודות.

א.      יסוד חברתי – קבוצת לומדים המשמרת קשר שאינו טכני תלוי קורס, אלא מעוגן בבסיס רחב יותר.

ב.      ידע – קיומה של מסגרת קבוצתית המחליפה ומשתפת מידע וידע ואינה כבולה לחברי הקורס, חוג והמסגרת מאפשרת הרחבה של רשת הידע.

2.      ממשק המשתמש של טוויטר מאופיין בפשטות ומספק פרופיל משתמשים. בנוסף למנהל הרשימה יש שליטה מקפת על המופיע בה. ככלי הוראתי יש בכך מספר יתרונות.

א.      מספר התקלות מועט.

ב.      התמונה המצורפת לציוץ ובנוסף, האפשרות לצפות בציוצים של כל משתתף בנפרד, מאפשרים שליטה טובה למדריך.

3.      מגבלת האורך על הציוצים (140 תווים) יכולה להיות מועילה באופנים שונים:

א.      ניסוח מדויק וענייני הוא כלי חשוב ללמידה.

ב.      עבור המדריך, העובדה שסטודנטים מתנסחים באופן קצר ובהיר מהווה חיסכון עצום בזמן ומשאבים.

לסיכום,

הלכה למעשה, הדינאמיקה שנוצרה במסגרת הפעילות דמתה לזו שבפורום. יחד עם זאת, שלא כמו בפורום, ניתן היה לראות שיח שחרג מגבולות עולם התוכן הקשור בקורס מסוים. בנוסף, מעגל המשתתפים היה רחב יותר ממספר הלומדים בקורס למרות שכל החברים ברשימה מגיעים מאותו תחום דעת. דבר נוסף שעלה בפעילות הוא הפשטות היחסית של תפעולה מעמדת המדריך. הטוויטר מאפשר שליטה ותפקוד יעיל כמו גם הכרות טובה יותר עם החברים דרך התמונות והפרופיל שלהם. מאפיינים אלו גם מהווים את הערך המוסף של טוויטר ככלי הוראתי.

לדעתי, על מנת לשלב את טוויטר בתהליך ההוראה, יש לעצבו כפורום על המאגד תחתיו מגמה או קבוצה מאותה הדיסציפלינה. אני משער ששילוב כזה, בשימוש נכון, יוביל לייעול טכני של המערכת. ייעול כזה יקרה לאחר תקופת הסתגלות בה ייווצר גיבוש חברתי. הפורום, עשוי להחליף במובנים רבים את פורום הקורס בכל הנוגע לבעיות טכניות ותמיכה. ניתן יהיה להגיע מהר יותר למצב של קבוצה שלומדת ומחליפה מידע וזאת בגלל האוריינטציה החברתית של טוויטר. משאבים רבים (שעות מערכת) עשויים להיחסך עקב כך. בנוסף, בכל האמור בבניה של רשת ידע ומידע, טוויטר מספק אפשרות להרחבת הרשת אל מחוץ לגבולות מוסד הלימודים.

כפעילות, הייתי משלב את טוויטר בתחילת מסלול הלימודים. הנחיות הפעילות צריכות להיות בעלות אוריינטציה חברתית. הסטודנטים ישלבו תמונות בפרופיל ויחליפו מידע וחוויות. המטרה של הפעילות צריכה להיות יצירה של פורום על חברתי / מקצועי שיתפתח עם ההתפתחות המקצועית של הסטודנטים.

אינטיליגנציה ממוחשבת ורשתות חברתיות

אחת הבעיות הפילוסופיות כבדות המשקל של העידן המודרני היא מתי ניתן להגדיר מחשב כבעל אינטיליגנציה. בניסוח יותר קונקרטי השאלה תהיה למעשה 2 שאלות נפרדות:
1.האם ניתן, בשפה בינארית, המורכבת למעשה מ 2 אפשרויות ברגע נתון, להרכיב מנוע בעל חשיבה אנושית
   - מבחן טיורינג.

2. האם המחשבה האנושית היא לא יותר ממנוע בינארי מורכב - החדר הסיני.
על המושגים והרעיון ניתן ללמוד בקישור הבא: מאמרו של פרופ' מרסלו דסקל  תקשורת עם מחשבים, בין מבחן טיורינג לבין "החדר הסיני"
 http://www.tau.ac.il/humanities/philos/dascal/papers/turing.htm

ברצוני להציע הסתכלות נוספת על הסוגיה.
ייתכן ובראייה רחבה האינטרנט מתפקד כסוג של קונסטרוקט חושב, ברמת מורכבות גבוהה. הוא מורכב מהמון פרטים המקושרים ביניהם באינסוף נתיבים ואופנים ומשנה צורתו תמידית.
בעידן הווב 1.0 המנגנון היה מכני. המנועים החיבורים וההתפתחות היו תולדה של אלגוריתמים ותוכנות. עידן הווב 2.0 הכניס גורם פחות צפוי למשוואה - האדם.
התוספת האחרונה שקיבלה דחיפה משמעותית היא הרשתות החברתיות. השפעתה היא משמעותית בעיני מאחר והיא מוסיפה יסוד חדש לאינטרנט. היסוד הנוסף הוא ה"אני". למעשה גם בווב 2.0 האדם עדיין מעלה חלקים ממהותו לרשת דרך מסננים מכאניים. הרשת החברתית בהתפתחותה תאפשר לו להעלות את עצמו.
אפשר לחשוב על כך דרך מנועי החיפוש. גוגל עושה שימוש באלגוריתם מסויים שסורק את הרשת ומאפיין את המידע שמגיע אלינו. מה יהיה המצב עם מנוע חיפוש מבוסס רשת חברתית כדוגמת פייסבוק? האם ישתנה משהו ב"התנהגות" המערכת מעצם היותה מבוססת על כמות גדולה של "אני" שהועלה למרחב הווירטואלי?
ד"ר אלון הסגל פרסם מאמר העוסק ברשת חברתית בתוך ארגון והשפעותיה על תפקודו:

  http://www.emeraldinsight.com/10.1108/03055720710759955

 הארגון, כתוצאה מהשתתפות חבריו ברשת חברתית, מצליח להגיב לבעיות באופן מהיר יותר ויעיל יותר. למעשה, ייתכן ויש כאן התנהגות אינטיליגנטית של "ארגון". השיתוף של הפרטים האנושיים, במערכת תקשורת, אשר מאפשרת להם להעלות את עצמם למרחב הווירטואלי יוצר אינטילגנציה משותפת אשר מסוגלת להגיע להכרעות מקוריות.זו התנהגות אינטילגנטית  מערכתית הנובעת ממערכת טכנולוגית שיתופית. 

למידה עצמאית בעידן הטכנולוגי - מה כבר ניתן ללמוד ממטלת טוויטר

במסגרת הלימודים, לתואר שני, במגמת תקשוב, במרכז ללימודים אקדמיים, נערך בימים אלו נסיון לשילוב תלמידי ובוגרי המגמה בפעילות במסגרת הרשת החברתית טוויטר. מטרות הפעילות הושארו מעורפלות במכוון וזאת על מנת לבדוק במבט אולי רחב ועמוק יותר מה הכיוונים שעשוי שימוש בטכנולוגיה זו לתפוס.
תחילת הפעילות אופיינה בעיקר על ידי החזרה והנסיגה של הנוטלים בה חלק לדפוסי למידה ועבודה מוכרים. דפוס התכתובות (ציוצים) בטוויטר דמה לזה שהיה בפורום הקורס. תופעה זו הינה פסיכולוגית וידועה אך בעיני היא מצביעה על נקודה מהותית הרבה יותר באשר ללמידה בכלל ושילוב טכנולוגיות בהוראה בפרט.
שאיפתנו כמורים ומחנכים היא לפתח "לומד עצמאי", "סקרנות אינטלקטואלית" ועוד אי אילו סיסמאות. מה המאפיינים של לומד זה? בראש ובראשונה, תעוזה! למעשה לומד עצמאי, חקרן וסקרן יתאפיין בעיקר ביכולתו לגשת אל הלא נודע כשהוא פתוח לאמץ ולפתח טכניקות חדשות להתמודד עימו. הבעיה היא, שמערכת החינוך מפתחת את אותה חרדת בחינות, לימוד דרך יסוד ה intimidation ומוציאה תחת ידיה לומד שאינו מעיז.
הבשורה הטובה היא: ילדינו אינם נגועים בפחד הזה בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות. וזאת, משום שמערכת החינוך לא עסקה עימם בתחום. על כן, הם עוסקים בו כשהם פתוחים לחלוטין.
הבשורה הפחות טובה היא: מורינו הם בוגרי המערכת והפחד מלהעיז טבוע בהם. הבעייה העיקרית בשילוב ההוראה הטכנולוגית היא הענקת הביטחון העצמי למורים ולמחנכים. אובדן הביטחון העצמי שלהם, הנובע מאינספור גורמים בא גם לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיה בלמידה.
הוראה טובה היא דוגמה אישית קודם כל. היה אתה מה שאתה מתעתד ללמד ולהעניק. כיצד נכניס לתהליך הכשרת המורים, את אותו יסוד שיאפשר להם להיפתח לשינוי, זו כרגע שאלה פתוחה.
כיצד אמור אדם שניתקל לראשונה בטכנולוגיה (טוויטר) להתנהג?
האם להתבונן, להסיק מסקנות ולבצע או שאולי בסדר הפוך?

מוסר פדגוגיה וטכנולוגיה - תהיות לעתיד

כיתה ה, 21 תלמידים, בית ספר איזורי - צפון הארץ
*  19 ילדים משתמשים בפייסבוק.
*  9 ילדים הוריהם מודעים למתרחש אצלם ברשת.
*  6 ילדים טוענים שאחד מהוריהם בעל כישורים טכנולוגיים טובים משלהם.
* 11 ילדים בעלי מחשב בחדרם.
* 8 ילדים מוודאים באמצעים אחרים את זהותו של אדם הפונה אליהם דרך פייסבוק.
* 12 ילדים יפנו אל מבוגר במידה ויטרידו אותם חברים (הטרדות מילוליות) בפייסבוק.
המספרים הם תוצאה של דיון ושאלות שעלו במסגרתו ביני לבין ילדים בבית הספר.
במסגרת לימודי ההוראה העיסוק העיקרי הוא בפדגוגיה.נדמה כי העיסוק במוסר ואתיקה נשכח. נושא האחריות והסמכות ההורית וכמוהו גם הסמכות המורית מצויים בבעיה זה זמן רב. המהפכה הטכנולוגית מוסיפה ומערערת אותם.
אותו הורה שהוא תוצר של חינוך אנאלוגי ידאג לדעת לאן ילדו הולך, עם מי הוא נפגש ומתי הוא חוזר כשזה יצא מהבית. הוא לא יעשה כך הרבה פעמים כשזה ישב על יד המחשב. בעוד שעבור הילד הישיבה על יד המחשב כמוה כיציאה מהבית ומפגש עם אנשים עבור ההורה אין זה כך. בעולם הילדים הדיגיטאלי הווירטואלי והאמיתי חד הם. מצב זה יוצר דיסוננס בין העולמות, זה של המבוגרים וזה של ילדיהם. בעוד שילד שנתקל באלימות בבית הספר, קרוב לוודאי שיפנה להורה או מורה, סביר שלא יעשה כך אם ייתקל באותה תופעה במרחב הווירטואלי. לדעתי, תופעה זו נובעת מאי היכולת של המבוגר האנאלוגי לספק מענה הולם לבעיות מוסריות דיגיטאליות.
תופעה זו יוצרת חברת ילדים שיוצרת את המוסר של עצמה, מעין "בעל זבוב" של המאה ה21. החלל המוסרי הזה חייב לקבל מענה בראש ובראשונה משום שילדים מחפשים אותו. קשה לדרוש מהורים להתעדכן ולהתקדם אל העידן הנוכחי. רצוי ואף הכרחי לדרוש מהמחנכים לעשות כך. ילדים מגיעים לבית הספר לאחר שהם מבלים נתח נכבד של זמנם על המסך. בעיותיהם, מצוקותיהם וחייהם מושפעים מכך במידה ניכרת. על בית הספר לספק באמצעות המורים מענה ומקום לילדים בנושאים אלו.
ידוע כי מעטים השיעורים העוסקים בתקשוב במסגרת לימודי ההוראה. מה מספר השיעורים העוסקים בנושאים אתיים ומוסריים הצומחים מן התקשוב? מי מלמד את המורים לחשוב מה מותר ומה אסור? לתפיסתי, על מערכת החינוך לעסוק בנושאים אלו בד בבד עם העיסוק בפן הלימודי שמא נמצא את עצמנו מגדלים דור עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות וערכי מוסר בעייתיים. בשילוב הקטלני הזה כבר נתקלנו מספר רב מידי של פעמים במהלך ההיסטוריה האנושית.

סינדרום העיר הקטנה Small Town Syndrom

לא מזמן במהלך צפייה בסדרת טלוויזיה, העלתה אחת הדמויות את הטענה, שהבלוג הוא למעשה ביטוי לגעגועים לחיים ללא פרטיות שהיו לפני העידן המודרני. שבוע שעבר במהלך השתלמות, טען המרצה, פסיכולוג במקצועו, שהסיבה לאחוז גירושים ובגידות הנמוך בישראל ביחס לעולם המערבי נובעת בחלקה מסינדרום העיר הקטנה.
סינדרום העיר הקטנה הנה תופעה סוציולוגית הבאה לתאר שינויים בהתנהגות החברה האנושית הנובעים ממסגרת חברתית מצומצמת בה כולם מכירים את כולם. מתוך היותה חריגה מסגרת זו מצייתת לחוקיות משלה.
בעידן המודרני בעולם המערבי, עידן הפסיכואנליזה והאני חושב משמע אני קיים, גבולות האני הפכו ברורים ומובחנים והאינדיבידואליזם הפך לחזות הכל. החברה, כריקמה תרבותית עם יסודות וערכים משותפים החלה להפוך לשאלה פתוחה עם תשובות לא ברורת.
האם יתכן כי הווב 2.0 הנו תיקון סוציולוגי? אולי למעשה הכפר הגלובלי הוא נסיון לחזרה לכפר?
מה המוטיבציה האנושית לעשות שימוש בבלוג או במיקרו בלוג (טוויטר) ולדווח על תחושותינו, מיקומנו ומעשינו? אולי, האינדיווידואל שהועלה על נס במאה השנים האחרונות מרגיש בודד. ייתכן ועל ידי דיווח תמידי והידיעה כי האדם חשוף לעולם בכל רגע נתון האדם מקבל צידוק ואישור נפשי לקיומו? אולי האדם מחפש גבולות מוסריים דרך החשיפה והאישור החברתי?
"אני חושב משמע אני קיים" זו נקודת המפנה הפילוסופית של המאה ה -17. דקארט הוכיח את קיומו הוא אך התקשה להוכיח את קיומו של האחר. "אני חלק מהרשת משמע אני קיים "זו אולי האמירה של המאה ה 21. כאן התהפכו היוצרות אני קיים בזכות האחר בזכות ההכרה שלו במחשבה שלי.

על מה ולמה

במהלך חיי הספקתי כבר ללמוד אי אילו דברים על עצמי. ביניהם, למדתי על צורת המחשבה שלי ואופיי הלימודי. לעיתים קרובות עקב מפגש עם אירועים או דברים כאלו ואחרים במהלך היום יום אני נוטה לחשוב בצורה רחבה על ההשפעות והמשמעויות העמוקות שיש לדברים אלו על עולמנו ועלינו. בדרך כלל מחשבות אלו מתחילות לנבוט אך מהלך החיים משאיר אותן בחיתוליהן בשעה שאני ממשיך הלאה. חלקן, מתפתח וצומח בעיקר עקב שילובן במסגרת העבודה והלימודים.
הבלוג הוא כלי והזדמנות לרשום את אותן המחשבות ולתעדן בצורה פומבית. התיעוד הוא קודם כל אישי כלפי עצמי על מנת שאוכל אני להבין ולנתח רפלקטיבית את רעיונותי ומחשבותי. אני מקווה באמצעות תהליך זה להבין את צורת המחשבה שלי ובנוסף, להפוך אותה למובנית יותר ופחות אינטואיטיבית.
הפן השני אותו משרת הבלוג הוא הפומביות. ייתכן שבכל אחד מאיתנו טמון מגלומן תאב פרסום. לא ארחיק לכת ואטען שאני כזה, אולם לא פעם כשאני קורא דברי הבל על גבי המדיה הרשמית אני תוהה מדוע דווקא אותו אדם זכה לבמה ובמה דעתו עדיף על שלי או על זו של כל אחד אחר לצורך העניין.
הבלוג והרשת מספקת הזדמנות לכל אחד להשמיע את דעתו ולזכות לחשיפה רחבה ואני בעל הרבה דעות. אני מתכוון לפרסם אותן ומקווה לקבל עליהן תגובות. בדרך כלל אני נוטה להביע את דעותי בצורה מאד נחרצת ולעיתים אף מעוררת תרעומת. אני עושה זאת גם משום שזה אופיי אך גם משום שזו שיטת טיעון המזמינה תגובה ווכחנית ועשוייה לעורר דיון רציני בו אחרים תוקפים את עמדותי. אני לא מחפש הסכמה כמו שאני מחפש את החללים והטעויות בדברי. לתלמידי אני אומר, ואני אף מחזיק בדעה זו, שלמידה אמיתית מגיעה מתוך השגיאה והטעות והבנתן. על כן אני מזמין את כל קוראי להגיב ולהתווכח אם דברי או להוסיף עליהם.
קריאה מהנה!
נדב