במסגרת הלימודים, לתואר שני, במגמת תקשוב, במרכז ללימודים אקדמיים, נערך בימים אלו נסיון לשילוב תלמידי ובוגרי המגמה בפעילות במסגרת הרשת החברתית טוויטר. מטרות הפעילות הושארו מעורפלות במכוון וזאת על מנת לבדוק במבט אולי רחב ועמוק יותר מה הכיוונים שעשוי שימוש בטכנולוגיה זו לתפוס.
תחילת הפעילות אופיינה בעיקר על ידי החזרה והנסיגה של הנוטלים בה חלק לדפוסי למידה ועבודה מוכרים. דפוס התכתובות (ציוצים) בטוויטר דמה לזה שהיה בפורום הקורס. תופעה זו הינה פסיכולוגית וידועה אך בעיני היא מצביעה על נקודה מהותית הרבה יותר באשר ללמידה בכלל ושילוב טכנולוגיות בהוראה בפרט.
שאיפתנו כמורים ומחנכים היא לפתח "לומד עצמאי", "סקרנות אינטלקטואלית" ועוד אי אילו סיסמאות. מה המאפיינים של לומד זה? בראש ובראשונה, תעוזה! למעשה לומד עצמאי, חקרן וסקרן יתאפיין בעיקר ביכולתו לגשת אל הלא נודע כשהוא פתוח לאמץ ולפתח טכניקות חדשות להתמודד עימו. הבעיה היא, שמערכת החינוך מפתחת את אותה חרדת בחינות, לימוד דרך יסוד ה intimidation ומוציאה תחת ידיה לומד שאינו מעיז.
הבשורה הטובה היא: ילדינו אינם נגועים בפחד הזה בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות. וזאת, משום שמערכת החינוך לא עסקה עימם בתחום. על כן, הם עוסקים בו כשהם פתוחים לחלוטין.
הבשורה הפחות טובה היא: מורינו הם בוגרי המערכת והפחד מלהעיז טבוע בהם. הבעייה העיקרית בשילוב ההוראה הטכנולוגית היא הענקת הביטחון העצמי למורים ולמחנכים. אובדן הביטחון העצמי שלהם, הנובע מאינספור גורמים בא גם לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיה בלמידה.
הוראה טובה היא דוגמה אישית קודם כל. היה אתה מה שאתה מתעתד ללמד ולהעניק. כיצד נכניס לתהליך הכשרת המורים, את אותו יסוד שיאפשר להם להיפתח לשינוי, זו כרגע שאלה פתוחה.
כיצד אמור אדם שניתקל לראשונה בטכנולוגיה (טוויטר) להתנהג?
האם להתבונן, להסיק מסקנות ולבצע או שאולי בסדר הפוך?
תחילת הפעילות אופיינה בעיקר על ידי החזרה והנסיגה של הנוטלים בה חלק לדפוסי למידה ועבודה מוכרים. דפוס התכתובות (ציוצים) בטוויטר דמה לזה שהיה בפורום הקורס. תופעה זו הינה פסיכולוגית וידועה אך בעיני היא מצביעה על נקודה מהותית הרבה יותר באשר ללמידה בכלל ושילוב טכנולוגיות בהוראה בפרט.
שאיפתנו כמורים ומחנכים היא לפתח "לומד עצמאי", "סקרנות אינטלקטואלית" ועוד אי אילו סיסמאות. מה המאפיינים של לומד זה? בראש ובראשונה, תעוזה! למעשה לומד עצמאי, חקרן וסקרן יתאפיין בעיקר ביכולתו לגשת אל הלא נודע כשהוא פתוח לאמץ ולפתח טכניקות חדשות להתמודד עימו. הבעיה היא, שמערכת החינוך מפתחת את אותה חרדת בחינות, לימוד דרך יסוד ה intimidation ומוציאה תחת ידיה לומד שאינו מעיז.
הבשורה הטובה היא: ילדינו אינם נגועים בפחד הזה בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות. וזאת, משום שמערכת החינוך לא עסקה עימם בתחום. על כן, הם עוסקים בו כשהם פתוחים לחלוטין.
הבשורה הפחות טובה היא: מורינו הם בוגרי המערכת והפחד מלהעיז טבוע בהם. הבעייה העיקרית בשילוב ההוראה הטכנולוגית היא הענקת הביטחון העצמי למורים ולמחנכים. אובדן הביטחון העצמי שלהם, הנובע מאינספור גורמים בא גם לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיה בלמידה.
הוראה טובה היא דוגמה אישית קודם כל. היה אתה מה שאתה מתעתד ללמד ולהעניק. כיצד נכניס לתהליך הכשרת המורים, את אותו יסוד שיאפשר להם להיפתח לשינוי, זו כרגע שאלה פתוחה.
כיצד אמור אדם שניתקל לראשונה בטכנולוגיה (טוויטר) להתנהג?
האם להתבונן, להסיק מסקנות ולבצע או שאולי בסדר הפוך?
2 תגובות:
מכל מה שכתבת אולי בעצם צריך לאפשר לתלמידים כחלק מתוכנית הלימודים שאחת לשבוע, כחלק מהמערכת, שהם ילמדו את המורים ?!!? וכך התלמיד יביא את התוכן והמורה יתן את התמיכה הפדגוגית של כיצד להסביר את עצמך, של כיצד להקשיב וכו'...
מסכימה עם הנאמר. אכן הענקת הבטחון העצמי צריכה להיות אצל המורים, מאחר והם מפחדים מאיבוד שליטה. כאשר הידע מצוי רק ברשותם הם חשים בטוחים ושולטים במצב. מורים בעלי בטחון עצמי גבוה לא יפחדו להעז, להתנסות, ללמוד מאחרים ולהודות גם אם טעו.
מדובר בתהליך ארוך של שינוי תפיסתי אותו צריכים המורים לעבור.
הוסף רשומת תגובה