כיתה ה, 21 תלמידים, בית ספר איזורי - צפון הארץ
* 19 ילדים משתמשים בפייסבוק.
* 9 ילדים הוריהם מודעים למתרחש אצלם ברשת.
* 6 ילדים טוענים שאחד מהוריהם בעל כישורים טכנולוגיים טובים משלהם.
* 11 ילדים בעלי מחשב בחדרם.
* 8 ילדים מוודאים באמצעים אחרים את זהותו של אדם הפונה אליהם דרך פייסבוק.
* 12 ילדים יפנו אל מבוגר במידה ויטרידו אותם חברים (הטרדות מילוליות) בפייסבוק.
המספרים הם תוצאה של דיון ושאלות שעלו במסגרתו ביני לבין ילדים בבית הספר.
במסגרת לימודי ההוראה העיסוק העיקרי הוא בפדגוגיה.נדמה כי העיסוק במוסר ואתיקה נשכח. נושא האחריות והסמכות ההורית וכמוהו גם הסמכות המורית מצויים בבעיה זה זמן רב. המהפכה הטכנולוגית מוסיפה ומערערת אותם.
אותו הורה שהוא תוצר של חינוך אנאלוגי ידאג לדעת לאן ילדו הולך, עם מי הוא נפגש ומתי הוא חוזר כשזה יצא מהבית. הוא לא יעשה כך הרבה פעמים כשזה ישב על יד המחשב. בעוד שעבור הילד הישיבה על יד המחשב כמוה כיציאה מהבית ומפגש עם אנשים עבור ההורה אין זה כך. בעולם הילדים הדיגיטאלי הווירטואלי והאמיתי חד הם. מצב זה יוצר דיסוננס בין העולמות, זה של המבוגרים וזה של ילדיהם. בעוד שילד שנתקל באלימות בבית הספר, קרוב לוודאי שיפנה להורה או מורה, סביר שלא יעשה כך אם ייתקל באותה תופעה במרחב הווירטואלי. לדעתי, תופעה זו נובעת מאי היכולת של המבוגר האנאלוגי לספק מענה הולם לבעיות מוסריות דיגיטאליות.
תופעה זו יוצרת חברת ילדים שיוצרת את המוסר של עצמה, מעין "בעל זבוב" של המאה ה21. החלל המוסרי הזה חייב לקבל מענה בראש ובראשונה משום שילדים מחפשים אותו. קשה לדרוש מהורים להתעדכן ולהתקדם אל העידן הנוכחי. רצוי ואף הכרחי לדרוש מהמחנכים לעשות כך. ילדים מגיעים לבית הספר לאחר שהם מבלים נתח נכבד של זמנם על המסך. בעיותיהם, מצוקותיהם וחייהם מושפעים מכך במידה ניכרת. על בית הספר לספק באמצעות המורים מענה ומקום לילדים בנושאים אלו.
ידוע כי מעטים השיעורים העוסקים בתקשוב במסגרת לימודי ההוראה. מה מספר השיעורים העוסקים בנושאים אתיים ומוסריים הצומחים מן התקשוב? מי מלמד את המורים לחשוב מה מותר ומה אסור? לתפיסתי, על מערכת החינוך לעסוק בנושאים אלו בד בבד עם העיסוק בפן הלימודי שמא נמצא את עצמנו מגדלים דור עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות וערכי מוסר בעייתיים. בשילוב הקטלני הזה כבר נתקלנו מספר רב מידי של פעמים במהלך ההיסטוריה האנושית.
* 19 ילדים משתמשים בפייסבוק.
* 9 ילדים הוריהם מודעים למתרחש אצלם ברשת.
* 6 ילדים טוענים שאחד מהוריהם בעל כישורים טכנולוגיים טובים משלהם.
* 11 ילדים בעלי מחשב בחדרם.
* 8 ילדים מוודאים באמצעים אחרים את זהותו של אדם הפונה אליהם דרך פייסבוק.
* 12 ילדים יפנו אל מבוגר במידה ויטרידו אותם חברים (הטרדות מילוליות) בפייסבוק.
המספרים הם תוצאה של דיון ושאלות שעלו במסגרתו ביני לבין ילדים בבית הספר.
במסגרת לימודי ההוראה העיסוק העיקרי הוא בפדגוגיה.נדמה כי העיסוק במוסר ואתיקה נשכח. נושא האחריות והסמכות ההורית וכמוהו גם הסמכות המורית מצויים בבעיה זה זמן רב. המהפכה הטכנולוגית מוסיפה ומערערת אותם.
אותו הורה שהוא תוצר של חינוך אנאלוגי ידאג לדעת לאן ילדו הולך, עם מי הוא נפגש ומתי הוא חוזר כשזה יצא מהבית. הוא לא יעשה כך הרבה פעמים כשזה ישב על יד המחשב. בעוד שעבור הילד הישיבה על יד המחשב כמוה כיציאה מהבית ומפגש עם אנשים עבור ההורה אין זה כך. בעולם הילדים הדיגיטאלי הווירטואלי והאמיתי חד הם. מצב זה יוצר דיסוננס בין העולמות, זה של המבוגרים וזה של ילדיהם. בעוד שילד שנתקל באלימות בבית הספר, קרוב לוודאי שיפנה להורה או מורה, סביר שלא יעשה כך אם ייתקל באותה תופעה במרחב הווירטואלי. לדעתי, תופעה זו נובעת מאי היכולת של המבוגר האנאלוגי לספק מענה הולם לבעיות מוסריות דיגיטאליות.
תופעה זו יוצרת חברת ילדים שיוצרת את המוסר של עצמה, מעין "בעל זבוב" של המאה ה21. החלל המוסרי הזה חייב לקבל מענה בראש ובראשונה משום שילדים מחפשים אותו. קשה לדרוש מהורים להתעדכן ולהתקדם אל העידן הנוכחי. רצוי ואף הכרחי לדרוש מהמחנכים לעשות כך. ילדים מגיעים לבית הספר לאחר שהם מבלים נתח נכבד של זמנם על המסך. בעיותיהם, מצוקותיהם וחייהם מושפעים מכך במידה ניכרת. על בית הספר לספק באמצעות המורים מענה ומקום לילדים בנושאים אלו.
ידוע כי מעטים השיעורים העוסקים בתקשוב במסגרת לימודי ההוראה. מה מספר השיעורים העוסקים בנושאים אתיים ומוסריים הצומחים מן התקשוב? מי מלמד את המורים לחשוב מה מותר ומה אסור? לתפיסתי, על מערכת החינוך לעסוק בנושאים אלו בד בבד עם העיסוק בפן הלימודי שמא נמצא את עצמנו מגדלים דור עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות וערכי מוסר בעייתיים. בשילוב הקטלני הזה כבר נתקלנו מספר רב מידי של פעמים במהלך ההיסטוריה האנושית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה