האם חכמת ההמונים מחייבת שטחיות של יחידים?

לאחרונה צפיתי בהרצאה שנתן פרופסור דוד פסיג בכנס חקר העתיד ותבונת ההמונים באוניברסיטת בר אילן. בהרצאה עולה טענה המסבירה את תופעת חכמת ההמונים. פרופסור פסיג טוען שהמוח האנושי, כמנגנון המסנן את המציאות מבעד לפילטרים רבים, בהכרח מוביל תמיד לתפיסת מציאות חלקית. עובדה זו בהינתן כמות גדולה של אנשים, התופסים כל אחד חלקיק מן המציאות, מובילה לתפיסה קולקטיבית מדויקת להפליא. תפיסה זו מעוררת תהיות באשר לשינוי שעובר עלינו כבני אדם במציאות טכנולוגית של רשתות חברתיות בהן האדם מגלם גורם מחבר ומקשר. כתבתי על כך ברשומות קודמות שעסקו באורגניזם הטכנולוגי-אנושי הקרוי אינטרנט ובמקומו של האדם בארגון העתידי. הרעיון בו אני משתעשע כעת הוא שהאדם החושב, יוצר ומקורי אינו מהווה גורם מועיל במערכת המבוססת על חכמת ההמונים. למעשה, ההפך הוא הנכון. במערכת המבוססת על חכמת ההמונים הכרחי שיהיה שוויון ברמתם האינטלקטואלית של בני האדם על מנת להגיע לתוצאות אופטימליות ולדברי פרופסור פסיג, רצוי גם שתמונת המציאות של האדם במכלול תהיה חלקית ומוגבלת בלבד. השאלה הנשאלת היא האם השטחיות היא נחלתו של האינטלקט בלבד? ניקולאס קאר סוקר את תופעת השטחיות מנקודת המבט האינטלקטואלית. מבחינתו, היכולת האנושית לחשיבה מעמיקה ולמידה מעמיקה הולכת ונעלמת אפילו מבחינה נוירלוגית. החוקרת שריל טורקל עושה זאת מנקודת המבט הרגשית. טענתה היא שהטכנולוגיה מאפשרת שימת חוצצים רגשיים בקשרים הבין-אישיים, קרבה אך לא עד הסוף, תקשורת אך מבוקרת ובטוחה. האם אנחנו לא יכולים לומר כי קיימת כאן תופעה של השטחה כללית? אני חושב שכן ויתרה מכך, אני סבור כי היא חוצה גבולות ותרבויות ומשותפת לכלל החברות המתקדמות טכנולוגית. הפתרונות הטכנולוגיים המנוצלים להגשמת הצרכים של בני האדם, ובקלות רבה, מובילים לכך באופן בלתי נמנע. מה המשמעות מבחינתנו? האם אנו מוכנים למציאות בדמותו של ה"עולם חדש מופלא" של האלדוס האקסלי? מציאות בה רוב בני האדם הם נטולי השפעה, רצון ורגש מלבד מתי מעט שמנהלים את ההצגה. האם אנו מוכנים לחיות עם המשמעויות ההרסניות שעשויות להיות להשטחה זו על המוסר והאמפתיה בחברה בה אנו חיים? ואם לאו, האם ניתן לעשות משהו בנדון?

הרהורים לגבי מהות החינוך במאה ה - 21

אני כרגע קורא את הספר "הלא עמוקים" של ניקולס קאר בקינדל החדש שלי (לגביו אולי תצא רשומה חדשה). הספר דן בהשפעת הטכנולוגיה על תבניות המחשבה שלנו לא מתוך התוכן אלא מעצם קיומה. אחת מטענותיו היא שיכולתנו לחשוב באופן לינארי ומעמיק הולכת ונעלמת בד בבד עם התפתחותה של צורת מחשבה אינטואיטיבית קופצנית שמאפיינת את השימוש ברשת. טענה זו התחברה אצלי למאמרו של פרופסור דוד חן באשר להשפעת הטכנולוגיה על היחס בין ילדים וידע ובעיקר לאמירה הנוגעת לשימוש בכלים טבעיים ללמידה במרחב הדיגיטלי בניגוד לזה הטקסטואלי.
בעקבות הקריאה החלו להתגבש אצלי מספר השערות ותהיות לגבי מה תפקידו של המורה בעת הזו וברצוני לפרוט אותם ברשומה זו. "בקליפת אגוז" בעידן הטרום טכנולוגי, ילדים גדלו עד גיל מסוים (6 פחות או יותר) תוך שהם רוכשים שפה כלים ותבניות מחשבתיות באופן טבעי מסביבתם וכישוריהם המולדים. בגיל זה הגיעו לבית הספר שם לימדו אותם צורת מחשבה ורכישת ידע אחרת. ידע זה אופיין בלינאריות וייצוגו היה טקסטואלי. העובדה שלא היה טבעי העניקה סמכות מתוקף ידע למנגנון הבית ספרי כמו גם הרחבת ואגירת הידע האנושי. אותם גאונים / אנשי אשכולות בהם אנו מכירים היום, הם אנשים אשר בעקבות המפגש עם המחשבה המעמיקה הלינארית העמיקו בתחומי דעת שונים אך בד בבד שימרו גם את צורת המחשבה האינטואיטיבית / טבעית. שימור זה אפשר להם להתנהל בתוך מרחב הידע האישי שלהם בדומה להתנהלות במרחב הדיגיטלי. דומה הדבר לאדם עם רשת קישורים מסועפת בראשו המאפשרת לו יצירתיות כמו טבעית.
אולם בעולם בו צורת המחשבה הלינארית מעמיקה היא מין נכחד מה תפקידו של המורה / בית הספר?
בעיקרון, לא השתנה דבר. תפקידו של המורה בעיקרון נשאר זהה קרי להוסיף ליכולותיו הטבעיות של הילד יכולות נוספות שמאפיינות את היותו אדם כלומר חשיבה מעמיקה. מעשית זה הרבה יותר קשה מכמה סיבות:
ראשית, הסמכות מתוקף הידע נעלמה מתוך זמינותו של הידע הציבורי. בנוסף, המעבר של ייצוגי הידע מהעולם הטקסטואלי לזה הדיגיטלי מקשה על הוראת המחשבה הלינארית הן מתוך חוסר זמינות והן מתוך השינוי בדרכי המחשבה שהמורים עצמם אינם חסינים לו. לבסוף, פער הדורות המועצם עשרות מונים בין הילידים הדיגיטליים לאלו מאיתנו שהיגרו לעולם זה, אינו מאפשר תקשורת על בסיס משותף.
מצד שני דווקא הטכנולוגיה עשויה לאפשר לנו את מה שהיה קשה לעשות במערכת החינוך הישנה. הטכנולוגיה יכולה לאפשר לנו להוציא ממערכת החינוך בוגרים שמלבד לפתח יכולות חשיבה מעמיקה גם ישמרו את יכולות החשיבה הטבעית והאינטואיטיבית. על מנת שזה יקרה חייבים להתרחש מספר שינויים עמוקים בדמות המורה עצמו:

• הכשרת מורים תהא חייבת לעסוק בעיקר במישור של תורת ההוראה, מדעי המוח והפסיכולוגיה החינוכית. מורה העתיד יהיה חייב להבין את צורות המחשבה של הילד לעומקן וזאת על מנת שיוכל לייצר תוכניות ותבניות למידה שיאפשרו לילד להעמיק ולבנות ידע אישי נרחב בנוסף לזה הציבורי.
• מבני בתי הספר ומבנה תוכנית הלימודים יצטרך לעבור שינוי יסודי בשני מישורים: הראשון הוא החלוקה השרירותית לקבוצות גיל וכיתות. השני, ילדים יצטרכו ללמוד נושאים המעוררים בהם עניין בין אם מבחירה או מתוך אבחון של תחומי העניין שלהם. תוכנית לימוד מרכזית המונחתת ממעל על כל ילד ללא הבדל דת צבע או מין אינה מציאותית בעולם הדיגיטלי / מודרני.
• המערכת הריכוזית חייבת תהיה לבזר את עצמה (מתן סמכויות רחבות לאיזורים קטנים) בנוסף לרענון שורות באופן מושכל. באופן מושכל לטעמי אומר שמנהיגי השינוי לא יהיו ילידים דיגיטליים אלא מהגרים אולם כאלו אשר אינם נתפסים כלא שייכים בעולם הדיגיטלי.

בהינתן שינויים אלו, ייתכן ומוסדות החינוך יעברו את אותו שינוי מיוחל שעוד לא ממש קרה מאז ימי ביסמארק שהקים בתי ספר יסודיים לייצור חיילים משכילים. אולם בניגוד למחשבה המוטעית ששינוי זה צריך להיות מהפיכה, ישנם יסודות שעלינו לשמר. הפילוסוף הגל יצר מושג בשם aufheben שהוא מעין תהליך של שימור ועליה בדרגה תוך פתירת הסתירות הפנימיות במצב הקודם. אל לנו לוותר על ההישג המהותי של הרוח האנושית, של היכולת להעמיק בידע שעומד בבסיסה של כל מחשבה יצירתית. אולם שומה עלינו כעת, לנצל את הטכנולוגיה על מנת להנחיל את יכולת זו ליותר אנשים דרך מערכת החינוך. 

תקשוב מערכת החינוך למאה ה-21: יונת דואר כמקרה מבחן

נכחתי היום בהרצאה במרכז ללימודים אקדמיים. בהרצאה הוצגה התוכנית המערכתית של המשרד לתקשוב מערכת החינוך לקראת המאה ה-21. לא אפרט כאן את התוכנית והחזון אותם ניתן לקרא כאן.
שתי הערות ניתנו במהלך ההרצאה אליהן ברצוני להתייחס. האחת היתה שאלה שנשאלה על ידי ד"ר גילה קורץ באשר לסביבות הלמידה שלא הוגדרו או פורטו בתוכנית, והשנייה היתה הערה מסכמת של פרופסור דוד חן באשר להיעדרם של התלמידים והמורים מהגדרות התוכנית ברמת ההתייחסות למאפייניהם. שתי הערות אלו מצביעות על נקודות הכשל במהלך הכללי שעושה משרד החינוך והן קשורות האחת בשניה קשר הדוק שבא לידי ביטוי במספר מישורים.
ראשית אתייחס לנושא המורים והתלמידים. מצד אחד, חזון התוכנית מבקש לחנך בוגרים עם גמישות מחשבתית ויכולת ליצירה ולמידה עצמית. יחד עם זאת הגישה היא עדיין גישה מכנסטית האומרת אני אייצר "תבניות למידה" ואעצב את המורים והתלמידים בדמותן. גישה זו אינה מתאימה לצורת החשיבה של הילד המודרני יליד העולם הטכנולוגי, וגם לא לזו של המורה הצעיר שאף הוא יליד העולם הטכנולוגי. שוב יש ניסיון לפתור בעיות חדשות בגישות מחשבתיות ישנות. קחו לדוגמא את "יונת דואר". על פניו רעיון מצויין לספק רשת טכנולוגית מקיפה ולשלב בה את כלל עובדי ההוראה. אולם, הבחירה מגלמת את הכשל המחשבתי בבסיס העשייה. לסביבה עצמה נבחרה סביבה בעלת קוד סגור, עם ממשק של אאוטלוק מיושן ויכולות סינכרון בעיתיות. המורה המתוקשב, בשנות העשרים לחייו, לעולם לא ישתמש בסביבה זו כשהוא יכול לקבל את אותה סביבה בצורה ידידותית הרבה יותר, עם יכולת לשילוב התלמידים (שלא קיימת ביונת דואר) אצל גוגל. מקרה יונת דואר הוא הסימפטום. המחלה היא אותה מחלה ישנה שעדיין לא נמצא לה מרפא. אם קובעי המדיניות, כותבי התוכניות ומובילי השינוי חושבים בתבניות של המאה ה-20, כיצד יצעידו הם את המערכת אל המאה ה-21. גישה זו באה לידי ביטוי בסביבת הלמידה עצמה ומשפיעה באופן ישיר על הילד. כהורה לילד בתוכנית שמתי לב כי בני מקבל משימות "מתוקשבות". המילים להכתבות ניתנות באתר הכיתה, ניתנות משימות של צפייה בסרטים וכו'... הכל טוב ויפה אך כיצד ידע בני להיכנס לאתר בית הספר? כיצד ימצא את המשימה כשהלינק לאתר הכיתה קטן ונחבא? הציפייה המפורשת הייתה ממני לסייע לו בבית. וברגע זה נושא צמצום הפערים בחינוך נקבר טרם נבט. אם לא מגדירים את סביבות הלימוד, אם לא מכשירים את בתי הספר להכיר ולהבין מהו ממשק משתמש שימושי לילד, כיצד ניתן יהיה ליצור סביבת למידה רלוונטית לילד? אותו ילד שמשחק בוובקינז ושוהה בסביבות ווירטואליות מתקדמות, מרושתות וחברתיות, נכנס לאתר בית הספר וחוזר אחורה מבחינת הממשק והתכנים לעולם האינטרנט כפי שנראה היה שנים לפני שנולד.
לפני כמעט 15 שנה, שהיתי תקופה אצל משפחה נפאלית שהקימה בית מלון ליד כפר נחשל באיזור האוורסט. אב המשפחה שביקש לקדם את הכפר בנה תאי שירותים בבית הספר. הוא הסביר לי שהמבוגרים גם ככה לא ידעו מה לעשות איתם וכדאי להרגיל את הילדים כך שהשינוי יגיע בעוד מספר שנים אבל יהיה אמיתי.
כדי לבצע שינוי אמיתי במערכת החינוך יש לזהות ולאפיין את המחשבה החדשה הן של הילדים והן של המורים החדשים. ומחשבה זו שהיא גמישה ודינאמית מצריכה כלים שהם גמישים ודינאמיים. המהלך הנכון היה לאתר את האנשים שחושבים בכלים אלו, האנשים בין אם באקדמיה ובין אם במערכת עצמה שמסוגלים באמת לחשוב בצורה החדשה ולהעניק להם את היכולת לבצע שינוי. הם בתורם יהיו צריכים לכוון את השינוי אל דור העתיד של המורים. אולם, כשאותם אנשים עם אותן צורות מחשבה מנסים פעם אחר פעם לבצע את השינוי הכישלון והבזבוז כבר טבועים במהלך עצמו. 

מבנה הארגון העתידי (האדם כתחנת ממסר)

ברשומה זו אני מעוניין לעסוק במבנה הארגוני העתידי ובשיקולים האמורים להנחות את בנייתו. כפי שהתייחסתי בעבר, ישנן 3 שיטות ניהול ידע המתקיימות במקביל ומשלימות האחת את השנייה. השוויתי בין הראיה הכוללת של מערכת המורכבת משלושת התפיסות למבנה המוח. בבואנו לברוא מבנה ארגוני חדש, עלינו לנסות לדמות מבנה זה ככל שניתן. כלומר, ארגון יעיל בעבודתו יקיים את שלושת סוגי ההתקשרות בתוכו וכך יאפשר פעילות יעילה בתקשורת הפנים ארגונית (חשיבה ולמידה), ארגון וסידור המידע והידע (זיכרון) ובתקשורת אל מקורות חיצוניים. הפרט האחרון החסר בתצרף האמור הוא תחנת הממסר בין המחשבים קרי האדם. מהן התכונות הנדרשות מעובד בארגון שכזה על מנת שיהווה גורם המייעל ותורם לארגון?
הפונקציה המרכזית אותה עליו לקיים היא ההתקשרות אל חבריו מתוך הארגון ומחוץ. עליו לשלוט בכל צורות ההתקשרות האינטרנטיות על מנת שצבירת הידע וביצועי הארגון ישתפרו. ד"ר אלון הסגל אפיין את אותו עובד כעובד הידע. אפיונים אלו מצריכים שינוי כולל בשטות חיפוש ואיתור עובדים. החיפוש יהיה מבוסס על כישורים מוכחים בתפקוד חברתי מתוקשב ולאו דווקא על הכשרה מקצועית. חברת IBM מחפשת עובדים גם בקהילות של גיימרים שהוכיחו עצמם בתחומים אלו לדוגמה. ניתן לצפות כי מגמה זו תתחזק בעתיד הקרוב.

על רשתות חברתיות, המוח האנושי ועתיד הרשת

במאה ה - 18 חלה תפנית משמעותית בפילוסופיה המערבית. הפילוסוף עמנואל קאנט עשה את ה"מהפך הקופרניקאי" וקבע שהאדם אינו "תבנית נוף מולדתו" אלא ההיפך הוא הנכון. למעשה הכרתנו את המציאות מוגבלת לתבניות וקטגוריות מסויימות שהעולם חייב להסתדר בתוכן. בראשית המאה ה - 20 הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין קבע שגבולות העולם הם גבולות השפה. אנו יודעים רק את מה שניתן לתאר בצורה לוגית בעזרת השפה. הטענה אותה אני משמיע כאן היא, שהאדם יכול ליצור אם מתוך כוונה ואם מתוך מקרה דברים המצייתים לחוקיות אותה הוא כבר מכיר קרי - תבניות המשקפות את עצמו.
בבואנו לנתח את הרשת מתוך מחשבה זו, איני הראשון המשווה אותה למבנה המוח. מארג של תאים המתקשר ברשת סבוכה ומכיל ידע ומידע. אי מציע להתייחס לתהליך התפתחות המוח האנושי ולהקביל אותו לתהליכים שאו יכולים לזהות ברשת. מהו המוח למעשה? אוסף של תאים המקושרים בינהם במספר רב של תבניות. האות היוצא מן התא הוא חשמלי כמו גם האות המתקבל בתא האחר. אולם, בתווך ביניהם, בסינפסה, האות  העובר הוא כימי. מערכת הקשרים הסבוכה היא זו המכילה את הידע והמידע. היא מתפקדת ביעילות מאחר וקיימים מרכזים שונים השייכים לפעולות שונות ומנגנוני שליטה ובקרה על הקלט, והפלט.
כשמבצעים את ההקבלה לרשת האינטרנט ניתן להבחין בתהליכי התפתחות דומים ולשער מספר השערות לגבי העתיד. הרשת בתחילתה הייתה מנגנון מכני בעיקרו. מערכת הקשרים והניתוב התבססה על מרכזי ידע ומשתמשי קצה שאגרו אותו. התהליכים שהובילו להיווצרות הווב 2.0 הם תהליכים שעיקרם הוא ייעול נקודת החיבור בין המחשבים נקודת חיבור שהיא, בדומה לסינפסה, אורגנית. מה תכלית הייעול? ראשית, בדומה למוח כל תא הוא בעל תפקיד. מעצם ההגדרה הזו, מערכת הופכת למערכת לומדת ומתפתח מאחר ומערכות הקשרים הופכות סבוכות ולומדות. לומדות מעצם הניתוק וחיבור מחדש של קשרים ורשתות במבנים שונים. לדעתי, השלב הבא, כפי שנכתב בפוסט הקודם: אינטילגנציה ממוחשבת ורשתות חברתיות יהיה העלאת האגו האנושי לנקודת החיבור בין המחשבים. העלאה זו מתבצעת בימים אלו דרך רשתות חברתיות שונות. מה עשויה להיות השפעתה ניתן רק לשער.
לדעתי תופעת הרשתות החברתיות תשנה מהותית מבנים חברתיים ופוליטיים. ראשית, הקישור של האגו כפונקציה דרכה מתבצע החיבור בים יחידות המחשב ישפיע על מנועי החיפוש. מנועי חיפוש המושתתים על תוכן וקישור חברתי יהיו השלב הבא בהתפתחות. אם אני איש חינוך המקושר ברשתות חברתיות, ניתן לטוות דרך המייל שלי רשת של קישורים לאנשים ומידע הקשורים אלי מקצועית. דרך חיפוש כזה אני מגיע בצורה יעילה יותר אל המידע אותו אני מחפש.
בעקיפין, תהליך זה של מנועי חיפוש מבוססי תוכן, ייצור את מרכזי התפקוד השונים ומנגנוני הבקרה כפי שקיימים במוח. ראשית, מנועי חיפוש היודעים לזהות תכנים ולקשר אותם לאנשים ודרכם לרשתות של אנשים, יוכלו לייצר בקרה יעילה שאינה מבוססת על זיהוי סינטטי של מילים אלא על ניתוח שבאין מילה אחרת אקרא לו פסיכולוגי. בנוסף הם יוכלו לנתב מידע ביעילות רבה יותר כך ששליפתו תהיה יעילה ומהירה דרך ניתוח של מקור המידע ושיוך שלו למרכז מתאים. כך יווצרו בעקיפין מרכזים שונים המשוייכים לפונקציות שונות של הרשת.
ההשפעה של התפתחות זו על המבנים הכלכליים והפוליטיים תהיה לא פחות ממהפך שלם ומוחלט. בסופו של תהליך לדעתי מבני המקצוע והקריירה הנהוגים היום יישתנו ללא הכר ואדם למעשה יהווה פונקציה עובדת ותורמת במספר ארגונים שונים בו זמנית. יכול להיות אדם שהוא איש חינוך, חובב רכב ובעל רקע בתחומים שונים. קיומו כחלק מרשת עולמית יכול לשרת בתי ספר, חוקרים מוסכים ועוד. הדור שיהיה דומיננטי 15 שנה מהיום כבר מתנהל בצורה כזו בטורנטים, רשתות שיתוף קבצים ורשתות חברתיות. כשדור זה יגיע למסה קריטית, האדם יתרום את עצמו לשמש חלק ממנגנונים מורכבים אשר יאמצו אותו להיות חלק מרשת הידע, מידע ותפוקה שלהם. הוא יתוגמל על היותו חלק מן המערך. בעקיפין ייתרום הדבר לטשטוש של הגבולות בין גופים שונים שהיו מובחנים בעבר. בנוסף, בדומה למוח לא ניתן יהיה לשים את האצבע על המקום המדוייק האחראי לתופעה מסויימת אלא רק על איזור, קבוצת קשרים. ברשת העתידית יהיה ויתור על האגו בעולם הפיסי והאדרתו בזה הוירטואלי.