תקשוב מערכת החינוך למאה ה-21: יונת דואר כמקרה מבחן

נכחתי היום בהרצאה במרכז ללימודים אקדמיים. בהרצאה הוצגה התוכנית המערכתית של המשרד לתקשוב מערכת החינוך לקראת המאה ה-21. לא אפרט כאן את התוכנית והחזון אותם ניתן לקרא כאן.
שתי הערות ניתנו במהלך ההרצאה אליהן ברצוני להתייחס. האחת היתה שאלה שנשאלה על ידי ד"ר גילה קורץ באשר לסביבות הלמידה שלא הוגדרו או פורטו בתוכנית, והשנייה היתה הערה מסכמת של פרופסור דוד חן באשר להיעדרם של התלמידים והמורים מהגדרות התוכנית ברמת ההתייחסות למאפייניהם. שתי הערות אלו מצביעות על נקודות הכשל במהלך הכללי שעושה משרד החינוך והן קשורות האחת בשניה קשר הדוק שבא לידי ביטוי במספר מישורים.
ראשית אתייחס לנושא המורים והתלמידים. מצד אחד, חזון התוכנית מבקש לחנך בוגרים עם גמישות מחשבתית ויכולת ליצירה ולמידה עצמית. יחד עם זאת הגישה היא עדיין גישה מכנסטית האומרת אני אייצר "תבניות למידה" ואעצב את המורים והתלמידים בדמותן. גישה זו אינה מתאימה לצורת החשיבה של הילד המודרני יליד העולם הטכנולוגי, וגם לא לזו של המורה הצעיר שאף הוא יליד העולם הטכנולוגי. שוב יש ניסיון לפתור בעיות חדשות בגישות מחשבתיות ישנות. קחו לדוגמא את "יונת דואר". על פניו רעיון מצויין לספק רשת טכנולוגית מקיפה ולשלב בה את כלל עובדי ההוראה. אולם, הבחירה מגלמת את הכשל המחשבתי בבסיס העשייה. לסביבה עצמה נבחרה סביבה בעלת קוד סגור, עם ממשק של אאוטלוק מיושן ויכולות סינכרון בעיתיות. המורה המתוקשב, בשנות העשרים לחייו, לעולם לא ישתמש בסביבה זו כשהוא יכול לקבל את אותה סביבה בצורה ידידותית הרבה יותר, עם יכולת לשילוב התלמידים (שלא קיימת ביונת דואר) אצל גוגל. מקרה יונת דואר הוא הסימפטום. המחלה היא אותה מחלה ישנה שעדיין לא נמצא לה מרפא. אם קובעי המדיניות, כותבי התוכניות ומובילי השינוי חושבים בתבניות של המאה ה-20, כיצד יצעידו הם את המערכת אל המאה ה-21. גישה זו באה לידי ביטוי בסביבת הלמידה עצמה ומשפיעה באופן ישיר על הילד. כהורה לילד בתוכנית שמתי לב כי בני מקבל משימות "מתוקשבות". המילים להכתבות ניתנות באתר הכיתה, ניתנות משימות של צפייה בסרטים וכו'... הכל טוב ויפה אך כיצד ידע בני להיכנס לאתר בית הספר? כיצד ימצא את המשימה כשהלינק לאתר הכיתה קטן ונחבא? הציפייה המפורשת הייתה ממני לסייע לו בבית. וברגע זה נושא צמצום הפערים בחינוך נקבר טרם נבט. אם לא מגדירים את סביבות הלימוד, אם לא מכשירים את בתי הספר להכיר ולהבין מהו ממשק משתמש שימושי לילד, כיצד ניתן יהיה ליצור סביבת למידה רלוונטית לילד? אותו ילד שמשחק בוובקינז ושוהה בסביבות ווירטואליות מתקדמות, מרושתות וחברתיות, נכנס לאתר בית הספר וחוזר אחורה מבחינת הממשק והתכנים לעולם האינטרנט כפי שנראה היה שנים לפני שנולד.
לפני כמעט 15 שנה, שהיתי תקופה אצל משפחה נפאלית שהקימה בית מלון ליד כפר נחשל באיזור האוורסט. אב המשפחה שביקש לקדם את הכפר בנה תאי שירותים בבית הספר. הוא הסביר לי שהמבוגרים גם ככה לא ידעו מה לעשות איתם וכדאי להרגיל את הילדים כך שהשינוי יגיע בעוד מספר שנים אבל יהיה אמיתי.
כדי לבצע שינוי אמיתי במערכת החינוך יש לזהות ולאפיין את המחשבה החדשה הן של הילדים והן של המורים החדשים. ומחשבה זו שהיא גמישה ודינאמית מצריכה כלים שהם גמישים ודינאמיים. המהלך הנכון היה לאתר את האנשים שחושבים בכלים אלו, האנשים בין אם באקדמיה ובין אם במערכת עצמה שמסוגלים באמת לחשוב בצורה החדשה ולהעניק להם את היכולת לבצע שינוי. הם בתורם יהיו צריכים לכוון את השינוי אל דור העתיד של המורים. אולם, כשאותם אנשים עם אותן צורות מחשבה מנסים פעם אחר פעם לבצע את השינוי הכישלון והבזבוז כבר טבועים במהלך עצמו.