עבודה שיתופית בסביבה מתוקשבת 2

בעקבות הפוסט האחרון ובעקבות נסיונות לקיום עבודה שיתופית אצל תלמידי, התעוררה אצלי מחשבה נוספת. למעשה, הדוגמא האולטימטיבית, בחינוך הקדם טכנולוגי, ללמידה שיתופית היא הג'יקסו. המיוחד בג'יקסו הוא היצירה של פערי מידע בתוך קבוצת הלומדים על ידי בניית מומחים המגיעים לידע תוך שילוב תחום מומחיותם.
בעבודתי עם תלמידים, הבחנתי כי המקומות בהם העבודה השיתופית ברשת עבדה, הייו המקומות בהם התלמידים עשו חלוקת עבודה המבוססת על נקודות החזקה שלהם. כשתהליך זה התרחש, נוצרה עבודה שיתופית מפרה. תהליך זה יכול להתרחש באופן טבעי כשיש היכרות מוקדמת וכימיה בין הלומדים. אולם, שומה עלינו כמורים / מדריכים לייצר אותו באופן מלאכותי? ושאלה גדולה יותר תהיה האם זה בכלל אפשרי לעשות כן ללא אותה כימיה או היכרות אישית.
האגו האנושי עוד לא עבר שינוי מספיק כדי לאפשר זאת. אנחנו רוצים את הקרדיט על התוצר ואנחנו מוכנים לחלוק את התוצר רק כשברור לנו שברור לכולם מי עשה מה. המחשבה כי הווב 2.0 יצר שינוי בדפוס אנושי זה מקדימה את זמנה. לכל היותר אנחנו בעיצומו של תהליך.
לדעתי ניתן לזרז תהליך זה על ידי שינוי בדפוסי התגמול וההערכה בבתי הספר. שימוש בבחינות קבוצתיות וציון קבוצתי מגיל צעיר עשוי לייצר תהליך שייקל על עבודה שיתופית ברשת. אולם, גם במקרה זה, הפער הבין דורי יקשה על התהליך. ייתכן כי תלמידים צעירים יחיו בשלום עם שינוי התפיסה אולם מה עם הוריהם...