לאחרונה צפיתי בהרצאה שנתן פרופסור דוד פסיג בכנס חקר העתיד ותבונת ההמונים באוניברסיטת בר אילן. בהרצאה עולה טענה המסבירה את תופעת חכמת ההמונים. פרופסור פסיג טוען שהמוח האנושי, כמנגנון המסנן את המציאות מבעד לפילטרים רבים, בהכרח מוביל תמיד לתפיסת מציאות חלקית. עובדה זו בהינתן כמות גדולה של אנשים, התופסים כל אחד חלקיק מן המציאות, מובילה לתפיסה קולקטיבית מדויקת להפליא. תפיסה זו מעוררת תהיות באשר לשינוי שעובר עלינו כבני אדם במציאות טכנולוגית של רשתות חברתיות בהן האדם מגלם גורם מחבר ומקשר. כתבתי על כך ברשומות קודמות שעסקו באורגניזם הטכנולוגי-אנושי הקרוי אינטרנט ובמקומו של האדם בארגון העתידי. הרעיון בו אני משתעשע כעת הוא שהאדם החושב, יוצר ומקורי אינו מהווה גורם מועיל במערכת המבוססת על חכמת ההמונים. למעשה, ההפך הוא הנכון. במערכת המבוססת על חכמת ההמונים הכרחי שיהיה שוויון ברמתם האינטלקטואלית של בני האדם על מנת להגיע לתוצאות אופטימליות ולדברי פרופסור פסיג, רצוי גם שתמונת המציאות של האדם במכלול תהיה חלקית ומוגבלת בלבד. השאלה הנשאלת היא האם השטחיות היא נחלתו של האינטלקט בלבד? ניקולאס קאר סוקר את תופעת השטחיות מנקודת המבט האינטלקטואלית. מבחינתו, היכולת האנושית לחשיבה מעמיקה ולמידה מעמיקה הולכת ונעלמת אפילו מבחינה נוירלוגית. החוקרת שריל טורקל עושה זאת מנקודת המבט הרגשית. טענתה היא שהטכנולוגיה מאפשרת שימת חוצצים רגשיים בקשרים הבין-אישיים, קרבה אך לא עד הסוף, תקשורת אך מבוקרת ובטוחה. האם אנחנו לא יכולים לומר כי קיימת כאן תופעה של השטחה כללית? אני חושב שכן ויתרה מכך, אני סבור כי היא חוצה גבולות ותרבויות ומשותפת לכלל החברות המתקדמות טכנולוגית. הפתרונות הטכנולוגיים המנוצלים להגשמת הצרכים של בני האדם, ובקלות רבה, מובילים לכך באופן בלתי נמנע. מה המשמעות מבחינתנו? האם אנו מוכנים למציאות בדמותו של ה"עולם חדש מופלא" של האלדוס האקסלי? מציאות בה רוב בני האדם הם נטולי השפעה, רצון ורגש מלבד מתי מעט שמנהלים את ההצגה. האם אנו מוכנים לחיות עם המשמעויות ההרסניות שעשויות להיות להשטחה זו על המוסר והאמפתיה בחברה בה אנו חיים? ואם לאו, האם ניתן לעשות משהו בנדון?
