חוזר המנכ"ל החדש מתיימר להסדיר את נושא האתיקה ברשת. למרות הניסיון, החיובי כשלעצמו, להסדיר את הנושא, ישנם המון פרטיים הראויים לביקורת. ברצוני להתעכב על חלק אחד מתוכו אשר לטעמי מגלם את התפיסה השגויה השורה במערכת החינוך, תפיסה אשר מונעת ממנה להתאים את עצמה למאה ה - 21.
נושא אשר מובהר באופן חד משמעי הוא היעדר האפשרות לתקשורת מורה תלמידים במסגרת רשת חברתית. החוזר מפריד בין רשתות לגיטימיות כדוגמת שלובים, אתר בית הספר... וכאלו שאינן כדוגמת פייסבוק, טוויטר ועוד. ברצוני לטעון טענה עקרונית באופן חד משמעי אשר מתוכה תנבע הביקורת שלי לגבי פרדיגמות המחשבה השולטות במערכת החינוך. ישנם 800 מיליון חברים בפייסבוק, 3 מיליון בארץ. כמעט בכל כיתה מגיל 10 ומעלה שאני מכיר, מעל 80% מהילדים מנהלים חשבון פייסבוק וזאת למרות מגבלת הגיל החוקית (13). פייסבוק אינה רשת חברתית, פייסבוק היא סביבת חיים. אנו יכולים לאהוב זאת או לא, ואני באופן אישי נמנה על אלו אשר מחזיקים בחשבון פעיל אך אינם נהנים באופן חריג או מתנהלים באופן קבוע בסביבה זו. אולם, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממציאות החיים, תהליכי החיברות, הלמידה וניסיון החיים הנצבר של הילדים קורה שם. נכון שישנה אי נוחות בהצעת "חברות" מילדים או מגישה לסביבת החיים האישית חוץ בית ספרית שלהם. נכונה גם העובדה שהשטחת ההיררכיה וצורות התקשורת הלא ראויות שמתרחשות בסביבה זו יוצרות בעיה. אך עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות פשוטות:
האם עלינו, כאנשי חינוך, להדיר רגלינו מסביבת החיים המשמעותית בה שוהים ילדינו?
או שומה עלינו להפוך להיות גורם משפיע, מחנך ומעצב בסביבה זו?
אין חינוך בלי דוגמה אישית. אם לא תהיה נראות של עולם המבוגרים ברשתות החברתיות, ממי ילמדו הילדים כיצד להתנהג?
הרשת היא עולם צעיר בהתהוות. אנחנו בעיצומו של תהליך ההבניה של עקרונות הקיום החברתי-תרבותי בה. האם מערכת החינוך רוצה להיות גורם רלוונטי, משפיע ומעצב בתהליך זה?
לצערי, נכון לרגע זה, אין בה לא את התעוזה ולא את האמונה לעשות כך.
נושא אשר מובהר באופן חד משמעי הוא היעדר האפשרות לתקשורת מורה תלמידים במסגרת רשת חברתית. החוזר מפריד בין רשתות לגיטימיות כדוגמת שלובים, אתר בית הספר... וכאלו שאינן כדוגמת פייסבוק, טוויטר ועוד. ברצוני לטעון טענה עקרונית באופן חד משמעי אשר מתוכה תנבע הביקורת שלי לגבי פרדיגמות המחשבה השולטות במערכת החינוך. ישנם 800 מיליון חברים בפייסבוק, 3 מיליון בארץ. כמעט בכל כיתה מגיל 10 ומעלה שאני מכיר, מעל 80% מהילדים מנהלים חשבון פייסבוק וזאת למרות מגבלת הגיל החוקית (13). פייסבוק אינה רשת חברתית, פייסבוק היא סביבת חיים. אנו יכולים לאהוב זאת או לא, ואני באופן אישי נמנה על אלו אשר מחזיקים בחשבון פעיל אך אינם נהנים באופן חריג או מתנהלים באופן קבוע בסביבה זו. אולם, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממציאות החיים, תהליכי החיברות, הלמידה וניסיון החיים הנצבר של הילדים קורה שם. נכון שישנה אי נוחות בהצעת "חברות" מילדים או מגישה לסביבת החיים האישית חוץ בית ספרית שלהם. נכונה גם העובדה שהשטחת ההיררכיה וצורות התקשורת הלא ראויות שמתרחשות בסביבה זו יוצרות בעיה. אך עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות פשוטות:
האם עלינו, כאנשי חינוך, להדיר רגלינו מסביבת החיים המשמעותית בה שוהים ילדינו?
או שומה עלינו להפוך להיות גורם משפיע, מחנך ומעצב בסביבה זו?
אין חינוך בלי דוגמה אישית. אם לא תהיה נראות של עולם המבוגרים ברשתות החברתיות, ממי ילמדו הילדים כיצד להתנהג?
הרשת היא עולם צעיר בהתהוות. אנחנו בעיצומו של תהליך ההבניה של עקרונות הקיום החברתי-תרבותי בה. האם מערכת החינוך רוצה להיות גורם רלוונטי, משפיע ומעצב בתהליך זה?
לצערי, נכון לרגע זה, אין בה לא את התעוזה ולא את האמונה לעשות כך.
