קופרניקוס הפך את תפיסת העולם שרווחה בתקופתו כאשר קבע כי השמש הנה מרכז מערכת השמש. מאוחר יותר נעשה שימוש בשמו כאשר הפילוסוף
עמנואל קאנט השתמש במושג "המהפכה הקופרניקאית" לתיאור עמדתו הפילוסופית המהפכנית. מה לכל זה ולמערכת החינוך? ובכן, מערכת החינוך נמצאת בבעיה קשה של התאמתה למאה ה - 21. על בעיה זו דובר רבות ורק על מנת לאזכר, הקשיים שעומדים בפניה הם חברתיים, טכנולוגיים, פדגוגיים ומערכתיים. למעשה, השינוי המתבקש של מערכת החינוך הוא כמעט בלתי אפשרי מכיוון שהוא חייב להיות שיני כולל ומקיף ועל כן, יוצר סתירות והתנגשויות עם המנגנון הקיים. השאלה הנשאלת היא, האם ניתן ליצור שינוי מערכתי בדרך אחרת? האם ניתן להפוך את צורת החשיבה הקיימת?
הרעיון לשינוי אותו אני מעלה כאן החל כניסיון שלי לפתור מחשבתית את בעיית ההערכה של למידה תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים. חשבתי לעצמי ברוח "התקופה" של למידה קבוצתית, האם ניתן לבצע הערכה קבוצתית אפקטיבית במנגנון המערכתי הקיים? הפתרון שמצאתי הוביל אותי למסקנה שהוא טומן בחובו יתרונות נוספים בעלי משמעות ערכית, פדגוגית ומערכתית. ראשית עם כן, אציג את הרעיון ולאחר מכן און ביתרונותיו האפשריים. כמובן, זהו פתרון תיאורטי בלבד אולם אני סבור כי יש בו כדי להצביע על אפשרויות יעילות לשינוי.
הרעיון עוסק בהערכה קבוצתית כוללת. בואו ניקח כיתה י סטנדרטית בבית ספר תיכון רגיל. מערכת השעות, מקצועות הלימוד, המבחנים והצוות נשארים כפי שהיו. אולם, בתחילת שנה, נערכים מבחני מיפוי סטנדרטיים בכל המקצועות. על מנת לפשט ולהדגים את הרעיון, נתמקד ב 4 מקצועות: מתמטיקה, שפה, אנגלית וספורט. לאחר עריכת מבחני המיפוי, מחושב ממוצע כיתתי שמשרת כקו הבסיס להמשך. מכאן ואילך המערכת ממשיכה לעבוד כפי שהיא יודעת, מערכי שיעור רגילים, מבחנים וכו'... השינוי הגדול יהיה בהערכת התלמידים. התלמידים ימדדו על סמך השיפור הכיתתי בממוצע בכל אחד מן המקצועות. למשל, יועמד יעד לשיפור של 10% לציון בספורט והעמידה ביעד תחושב כציון.
על פניו רעיון פשוט אולם בואו ונמנה את היתרונות הגלומים בו:
- חִיברות - ילד X בכיתה המצטיין בספורט יהיה חייב לעזור לילד Y להשתפר ולהפך בתחומי דעת אחרים. הוא, השיג ציון מקסימלי במבחני המיפוי ועל כן, הדרך היחידה לשיפור היא בשיפור החלש במקצוע.
- חנוך לנער על פי דרכו - תינתן אפשרות לכל אחד לקבל הכרה בזכות נקודות החזקה שלו.
- למידה שיתופית - תהפוך להכרח במציאות כזו ובאופן בלתי נמנע תוביל לשימוש בטכנולוגיות המצויות באופן זמין אצל התלמידים.
- ערכיות - עזרה הדדית, קהילתיות, הכרה באחר כל אלה הם הכרח במציאות כזו.
- שינוי מערכתי הדרגתי - על פניו בית הספר אינו צריך לשנות דבר. למעשה המורים יבצעו את השינוי הפדגוגי שיתמוך בהישגי התלמידים ובאופן ישיר במעמדם. בנוסף, המערכת תילמד לטפח כל אחד מהעקרונות לעיל מאחר והיא תימדד על פיהם.
לכאורה זהו שינוי פשוט אולם בעיני הוא הרבה יותר מציאותי ביישום מהרבה רעיונות אחרים מאחר ואינו מחייב שינוי עקרוני במערכת הבירוקרטית אלא יוצר אותו באופן הדרגתי.
