הרהורים לגבי מהות החינוך במאה ה - 21

אני כרגע קורא את הספר "הלא עמוקים" של ניקולס קאר בקינדל החדש שלי (לגביו אולי תצא רשומה חדשה). הספר דן בהשפעת הטכנולוגיה על תבניות המחשבה שלנו לא מתוך התוכן אלא מעצם קיומה. אחת מטענותיו היא שיכולתנו לחשוב באופן לינארי ומעמיק הולכת ונעלמת בד בבד עם התפתחותה של צורת מחשבה אינטואיטיבית קופצנית שמאפיינת את השימוש ברשת. טענה זו התחברה אצלי למאמרו של פרופסור דוד חן באשר להשפעת הטכנולוגיה על היחס בין ילדים וידע ובעיקר לאמירה הנוגעת לשימוש בכלים טבעיים ללמידה במרחב הדיגיטלי בניגוד לזה הטקסטואלי.
בעקבות הקריאה החלו להתגבש אצלי מספר השערות ותהיות לגבי מה תפקידו של המורה בעת הזו וברצוני לפרוט אותם ברשומה זו. "בקליפת אגוז" בעידן הטרום טכנולוגי, ילדים גדלו עד גיל מסוים (6 פחות או יותר) תוך שהם רוכשים שפה כלים ותבניות מחשבתיות באופן טבעי מסביבתם וכישוריהם המולדים. בגיל זה הגיעו לבית הספר שם לימדו אותם צורת מחשבה ורכישת ידע אחרת. ידע זה אופיין בלינאריות וייצוגו היה טקסטואלי. העובדה שלא היה טבעי העניקה סמכות מתוקף ידע למנגנון הבית ספרי כמו גם הרחבת ואגירת הידע האנושי. אותם גאונים / אנשי אשכולות בהם אנו מכירים היום, הם אנשים אשר בעקבות המפגש עם המחשבה המעמיקה הלינארית העמיקו בתחומי דעת שונים אך בד בבד שימרו גם את צורת המחשבה האינטואיטיבית / טבעית. שימור זה אפשר להם להתנהל בתוך מרחב הידע האישי שלהם בדומה להתנהלות במרחב הדיגיטלי. דומה הדבר לאדם עם רשת קישורים מסועפת בראשו המאפשרת לו יצירתיות כמו טבעית.
אולם בעולם בו צורת המחשבה הלינארית מעמיקה היא מין נכחד מה תפקידו של המורה / בית הספר?
בעיקרון, לא השתנה דבר. תפקידו של המורה בעיקרון נשאר זהה קרי להוסיף ליכולותיו הטבעיות של הילד יכולות נוספות שמאפיינות את היותו אדם כלומר חשיבה מעמיקה. מעשית זה הרבה יותר קשה מכמה סיבות:
ראשית, הסמכות מתוקף הידע נעלמה מתוך זמינותו של הידע הציבורי. בנוסף, המעבר של ייצוגי הידע מהעולם הטקסטואלי לזה הדיגיטלי מקשה על הוראת המחשבה הלינארית הן מתוך חוסר זמינות והן מתוך השינוי בדרכי המחשבה שהמורים עצמם אינם חסינים לו. לבסוף, פער הדורות המועצם עשרות מונים בין הילידים הדיגיטליים לאלו מאיתנו שהיגרו לעולם זה, אינו מאפשר תקשורת על בסיס משותף.
מצד שני דווקא הטכנולוגיה עשויה לאפשר לנו את מה שהיה קשה לעשות במערכת החינוך הישנה. הטכנולוגיה יכולה לאפשר לנו להוציא ממערכת החינוך בוגרים שמלבד לפתח יכולות חשיבה מעמיקה גם ישמרו את יכולות החשיבה הטבעית והאינטואיטיבית. על מנת שזה יקרה חייבים להתרחש מספר שינויים עמוקים בדמות המורה עצמו:

• הכשרת מורים תהא חייבת לעסוק בעיקר במישור של תורת ההוראה, מדעי המוח והפסיכולוגיה החינוכית. מורה העתיד יהיה חייב להבין את צורות המחשבה של הילד לעומקן וזאת על מנת שיוכל לייצר תוכניות ותבניות למידה שיאפשרו לילד להעמיק ולבנות ידע אישי נרחב בנוסף לזה הציבורי.
• מבני בתי הספר ומבנה תוכנית הלימודים יצטרך לעבור שינוי יסודי בשני מישורים: הראשון הוא החלוקה השרירותית לקבוצות גיל וכיתות. השני, ילדים יצטרכו ללמוד נושאים המעוררים בהם עניין בין אם מבחירה או מתוך אבחון של תחומי העניין שלהם. תוכנית לימוד מרכזית המונחתת ממעל על כל ילד ללא הבדל דת צבע או מין אינה מציאותית בעולם הדיגיטלי / מודרני.
• המערכת הריכוזית חייבת תהיה לבזר את עצמה (מתן סמכויות רחבות לאיזורים קטנים) בנוסף לרענון שורות באופן מושכל. באופן מושכל לטעמי אומר שמנהיגי השינוי לא יהיו ילידים דיגיטליים אלא מהגרים אולם כאלו אשר אינם נתפסים כלא שייכים בעולם הדיגיטלי.

בהינתן שינויים אלו, ייתכן ומוסדות החינוך יעברו את אותו שינוי מיוחל שעוד לא ממש קרה מאז ימי ביסמארק שהקים בתי ספר יסודיים לייצור חיילים משכילים. אולם בניגוד למחשבה המוטעית ששינוי זה צריך להיות מהפיכה, ישנם יסודות שעלינו לשמר. הפילוסוף הגל יצר מושג בשם aufheben שהוא מעין תהליך של שימור ועליה בדרגה תוך פתירת הסתירות הפנימיות במצב הקודם. אל לנו לוותר על ההישג המהותי של הרוח האנושית, של היכולת להעמיק בידע שעומד בבסיסה של כל מחשבה יצירתית. אולם שומה עלינו כעת, לנצל את הטכנולוגיה על מנת להנחיל את יכולת זו ליותר אנשים דרך מערכת החינוך. 

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים - סיכום

במהלך הכתיבה בבלוג התפרסמו מספר רשומות שתוכנן היה רעיונות, מחשבות ומסקנות שעלו אצלי עקב העבודה על המחקר המשותף שלי ושל עמיתתי ורד שמעוני. רשומה זו באה לסכם את המחקר על ידי פרסומו. אני סבור כי ניתן ללמוד דרך קריאה במחקר זה על התהליכים הפדגוגיים המנחים יצירה של פעילות/סביבת למידה מתוקשבת ובעיקר על המורכבות הגדולה הקשורה בעשיה פדגוגית שכזו.
קריאה מהנה -  לקריאת המחקר

תקשוב מערכת החינוך למאה ה-21: יונת דואר כמקרה מבחן

נכחתי היום בהרצאה במרכז ללימודים אקדמיים. בהרצאה הוצגה התוכנית המערכתית של המשרד לתקשוב מערכת החינוך לקראת המאה ה-21. לא אפרט כאן את התוכנית והחזון אותם ניתן לקרא כאן.
שתי הערות ניתנו במהלך ההרצאה אליהן ברצוני להתייחס. האחת היתה שאלה שנשאלה על ידי ד"ר גילה קורץ באשר לסביבות הלמידה שלא הוגדרו או פורטו בתוכנית, והשנייה היתה הערה מסכמת של פרופסור דוד חן באשר להיעדרם של התלמידים והמורים מהגדרות התוכנית ברמת ההתייחסות למאפייניהם. שתי הערות אלו מצביעות על נקודות הכשל במהלך הכללי שעושה משרד החינוך והן קשורות האחת בשניה קשר הדוק שבא לידי ביטוי במספר מישורים.
ראשית אתייחס לנושא המורים והתלמידים. מצד אחד, חזון התוכנית מבקש לחנך בוגרים עם גמישות מחשבתית ויכולת ליצירה ולמידה עצמית. יחד עם זאת הגישה היא עדיין גישה מכנסטית האומרת אני אייצר "תבניות למידה" ואעצב את המורים והתלמידים בדמותן. גישה זו אינה מתאימה לצורת החשיבה של הילד המודרני יליד העולם הטכנולוגי, וגם לא לזו של המורה הצעיר שאף הוא יליד העולם הטכנולוגי. שוב יש ניסיון לפתור בעיות חדשות בגישות מחשבתיות ישנות. קחו לדוגמא את "יונת דואר". על פניו רעיון מצויין לספק רשת טכנולוגית מקיפה ולשלב בה את כלל עובדי ההוראה. אולם, הבחירה מגלמת את הכשל המחשבתי בבסיס העשייה. לסביבה עצמה נבחרה סביבה בעלת קוד סגור, עם ממשק של אאוטלוק מיושן ויכולות סינכרון בעיתיות. המורה המתוקשב, בשנות העשרים לחייו, לעולם לא ישתמש בסביבה זו כשהוא יכול לקבל את אותה סביבה בצורה ידידותית הרבה יותר, עם יכולת לשילוב התלמידים (שלא קיימת ביונת דואר) אצל גוגל. מקרה יונת דואר הוא הסימפטום. המחלה היא אותה מחלה ישנה שעדיין לא נמצא לה מרפא. אם קובעי המדיניות, כותבי התוכניות ומובילי השינוי חושבים בתבניות של המאה ה-20, כיצד יצעידו הם את המערכת אל המאה ה-21. גישה זו באה לידי ביטוי בסביבת הלמידה עצמה ומשפיעה באופן ישיר על הילד. כהורה לילד בתוכנית שמתי לב כי בני מקבל משימות "מתוקשבות". המילים להכתבות ניתנות באתר הכיתה, ניתנות משימות של צפייה בסרטים וכו'... הכל טוב ויפה אך כיצד ידע בני להיכנס לאתר בית הספר? כיצד ימצא את המשימה כשהלינק לאתר הכיתה קטן ונחבא? הציפייה המפורשת הייתה ממני לסייע לו בבית. וברגע זה נושא צמצום הפערים בחינוך נקבר טרם נבט. אם לא מגדירים את סביבות הלימוד, אם לא מכשירים את בתי הספר להכיר ולהבין מהו ממשק משתמש שימושי לילד, כיצד ניתן יהיה ליצור סביבת למידה רלוונטית לילד? אותו ילד שמשחק בוובקינז ושוהה בסביבות ווירטואליות מתקדמות, מרושתות וחברתיות, נכנס לאתר בית הספר וחוזר אחורה מבחינת הממשק והתכנים לעולם האינטרנט כפי שנראה היה שנים לפני שנולד.
לפני כמעט 15 שנה, שהיתי תקופה אצל משפחה נפאלית שהקימה בית מלון ליד כפר נחשל באיזור האוורסט. אב המשפחה שביקש לקדם את הכפר בנה תאי שירותים בבית הספר. הוא הסביר לי שהמבוגרים גם ככה לא ידעו מה לעשות איתם וכדאי להרגיל את הילדים כך שהשינוי יגיע בעוד מספר שנים אבל יהיה אמיתי.
כדי לבצע שינוי אמיתי במערכת החינוך יש לזהות ולאפיין את המחשבה החדשה הן של הילדים והן של המורים החדשים. ומחשבה זו שהיא גמישה ודינאמית מצריכה כלים שהם גמישים ודינאמיים. המהלך הנכון היה לאתר את האנשים שחושבים בכלים אלו, האנשים בין אם באקדמיה ובין אם במערכת עצמה שמסוגלים באמת לחשוב בצורה החדשה ולהעניק להם את היכולת לבצע שינוי. הם בתורם יהיו צריכים לכוון את השינוי אל דור העתיד של המורים. אולם, כשאותם אנשים עם אותן צורות מחשבה מנסים פעם אחר פעם לבצע את השינוי הכישלון והבזבוז כבר טבועים במהלך עצמו. 

עבודה שיתופית בסביבה מתוקשבת 2

בעקבות הפוסט האחרון ובעקבות נסיונות לקיום עבודה שיתופית אצל תלמידי, התעוררה אצלי מחשבה נוספת. למעשה, הדוגמא האולטימטיבית, בחינוך הקדם טכנולוגי, ללמידה שיתופית היא הג'יקסו. המיוחד בג'יקסו הוא היצירה של פערי מידע בתוך קבוצת הלומדים על ידי בניית מומחים המגיעים לידע תוך שילוב תחום מומחיותם.
בעבודתי עם תלמידים, הבחנתי כי המקומות בהם העבודה השיתופית ברשת עבדה, הייו המקומות בהם התלמידים עשו חלוקת עבודה המבוססת על נקודות החזקה שלהם. כשתהליך זה התרחש, נוצרה עבודה שיתופית מפרה. תהליך זה יכול להתרחש באופן טבעי כשיש היכרות מוקדמת וכימיה בין הלומדים. אולם, שומה עלינו כמורים / מדריכים לייצר אותו באופן מלאכותי? ושאלה גדולה יותר תהיה האם זה בכלל אפשרי לעשות כן ללא אותה כימיה או היכרות אישית.
האגו האנושי עוד לא עבר שינוי מספיק כדי לאפשר זאת. אנחנו רוצים את הקרדיט על התוצר ואנחנו מוכנים לחלוק את התוצר רק כשברור לנו שברור לכולם מי עשה מה. המחשבה כי הווב 2.0 יצר שינוי בדפוס אנושי זה מקדימה את זמנה. לכל היותר אנחנו בעיצומו של תהליך.
לדעתי ניתן לזרז תהליך זה על ידי שינוי בדפוסי התגמול וההערכה בבתי הספר. שימוש בבחינות קבוצתיות וציון קבוצתי מגיל צעיר עשוי לייצר תהליך שייקל על עבודה שיתופית ברשת. אולם, גם במקרה זה, הפער הבין דורי יקשה על התהליך. ייתכן כי תלמידים צעירים יחיו בשלום עם שינוי התפיסה אולם מה עם הוריהם...

עבודה שיתופית בסביבה מתוקשבת

על היתרונות של עבודה שיתופית לומד כל סטודנט לחינוך במסגרת הקורסים לתורת ההוראה. יחד עם זאת במעבר לעבודה שיתופית במרחב הדיגיטלי משהו מתפספס. יש לי מספר מחשבות ותובנות לגבי הגורמים לכך. לדעתי לבעיה שלושה ראשים שונים העומדים בבסיסה. הגורמים הם: תרבותיים, פסיכולוגיים ופדגוגיים.
תרבותי פסיכולוגי: אף אחד מאיתנו לא היה חולם לקחת שני תלמידים שונים, ללא היכרות מוקדמת ביניהם ולשים אותם בחדר אחד למשך שבוע עם משימה לימודית ולצפות לקבל תוצר בעל ערך. יתרה מכך, בא נדמיין שלאחד יש ריח גוף לא נעים או שאחד ביישן בצורה קיצונית וכו...
אין זה סביר כי התלמידים ירגישו בנוח או יצליחו לתקשר אך למרות זאת אנו מצפים מהם לעשות כך במרחב הדיגיטלי. ציפייה זו נובעת מהפערים התרבותיים בינינו לבינם. כמהגרים דיגיטליים אנו לא רואים את הסביבה המתוקשבת כחלק מן העולם בעוד תלמידינו מתייחסים אליה כחלק בלתי נפרד. לכן, אנחנו מצפים מה"נס" הטכנולוגי ליצור חיבור מיידי בעוד שמבחינתם הם הושמו במצב לא נעים. אצל ילדי מהגרים בעולם ה"אמיתי" זה נקרא "ההורים הביכו אותי".
צריך להתייחס בצורה מאוד רצינית לפסיכולוגיה של השיתופיות ברשת ולשלבי ההסתגלות הנפשיים של התלמיד לעבודה השיתופית. המחקר מאפיין את המפגש הראשוני כחרדתי ונמנע (Lin & Kelsey, 2009). יסודות אלו הם הבסיס לכל למידה וכשם שלא היינו מצפים מילדי כיתה א להיכנס לבית הספר ולדעת מה עושים כך נכון גם לגבי המרחב המתוקשב. העובדה שתלמידים הם בעלי אוריינות טכנולוגית גבוהה עדיין אינה עושה אותם לתלמידים טכנולוגיים כשם שכל אדם רוכש שפה בקלות אך רובנו צריכים ללמוד שפה זרה.
פדגוגי: הבסיס התיאורטי ללמידה שיתופית מסורתית היה יצירת תשתית מתאימה ללמידה כזו בכיתה. לתשתית מספר מרכיבים הכרחיים. הראשון הוא חיברות. כל כיתת לימוד מורכבת מתלמידים אשר מכירים אחד את השני. היכרות זו מאפשרת להם להכיר את נקודות החזקה והחולשה ההדדיות וכך ליצור מערך למידה שיתופית עם דינאמיקה טובה. המרכיב השני הוא מומחיות. המורה מייצר פערים בים השותפים על ידי העובדה שכל אחד מהם מחזיק בידע אחר. על ידי כך ניתן ליצור תהליך שבסופו תוצר הגדול מסכום חלקיו.
לסיכום אומר כי הבעייה העיקרית בלמידה שיתופית ברשת היא המעבר הלא שלם של תפיסות ההוראה. הציפייה שהטכנולוגיה תחפה ותחליף יסודות אנושיים מוטעית מיסודה. יצירת תהליך למידה שיתופי היא קודם כל עבודה הוראתית חברתית. הטכנולוגיה מאפשרת עבודה יעילה, מקיפה ומשכילה הרבה יותר אולם רק בהינתן תנאים פדגוגיים מתאימים.
מקורות:

1.      Lin, H., & Kelsey, K. D. (2009). Building a Networked Environment in Wikis: The Evolving Phases of Collaborative Learning in a Wikibook Project. Journal of Educational Computing Research, 40(2), 145-169. Retrieved on May 18th, 2011 from EBSCOhost.

חשיבה יצירתית מה זה והאם ניתן ללמדה?

בואו ונפתח בהגדרה פשוטה. יצירתיות היא תכונה אנושית בסיסית הקיימת בכל אדם בעל קישורי שפה בסיסיים. הבלשן נועם חומסקי הגה את תאוריית הדקדוק האוניברסלי. נקודת המפתח בתיאוריה היא יכולתו של כל אדם לייצר יחידות משמעות בשפה שהנן חדשות ומקוריות. אם השפה היא ייצוג של המחשבה, אזי כל אדם הוא יצירתי במידה כזו או אחרת. אם נסכים כי התבנית / יכולת של החשיבה היצירתית היא תכונה אנושית בסיסית המסקנה תהיה שההבדלים בין יצירתיות לאי יצירתיות הוא הבדל איכותי. כלומר, ישנם אנשים, צורות מחשבה או ביטויים אנושיים אותם אנו מחשיבים כיצירתיים וכאלו שלא. מכאן נובע שגם היצירתיות היא הגדרה תלוית תרבות והקשר ואינה אובייקטיבית.

דעתי לגבי היצירתיות והמחשבה האנושית ככלל היא, שהמיינד האנושי נבדל ביכולתו להפשיט ולקנקרט מחשבות. במפגש עם המציאות האדם חווה דרך חושיו אוסף של פרטים ומידע. את הענן המופשט הוא מכניס לתוך סיפור מציאות קונקרטי. ההומור שמאפיין במידת מה יצירתיות בנוי על המנגנון הזה דרך העובדה שהוא מקנקרט את הפרטים לתפיסת מציאות אחרת (יצירתית מפתיעה). דוג: איך מכניסים 4 פילים למכונית משפחתית? המציאות המוכרת -- קונקרטית טוענת בלתי אפשרי או מחפשת תבנית מתאימה. התשובה הידועה ייצרה משהו חדש ולכן מפתיע - מצחיק.

תפיסה זו לגבי המחשבה תניב מסקנה חלקית לגבי השאלה האם ניתן ללמד יצירתיות. ראשית, יצירתיות בשלב הראשון היא ללמוד לפרק את הקונקרטי לחלקיו - למופשט קרי חשיבה ביקורתית. השלב השני והוא הבעייתי יהיה להרכיבה מחדש באופן בלתי צפוי. לעיתים ההבדל בין האידיוט המשוגע והגאון הוא דק ביותר.

הדרך היחידה ללמד ולייצר חשיבה יצירתית תהיה הצגת בעיות נטולות פתרון אשר ייצרו תהליך אינסופי של הפשטה והרכבה של נתונים. בעיות אלו הנן בעיות פילוסופיות עתיקות שעומדות בבסיס הניעה האנושית להתפתח כגון הבעיה הפסיכופיסית, המידה הטובה ועוד רבות. החידוד והעמידה מול שאלות אשר מייצרות חשיבה אינסופית מחזקת ומשכללת את המנגנון היצירתי.

אף על פי כל האמור לעיל, לא כל אחד יסתקרן, יוכל או ירצה להגיע לתהליכי מחשבה כאלו. למרות היותה של החשיבה היצירתית תכונה אנושית, הקיום היומיומי מצריך קונקרטיזציה תמידית. לא כל מוח יתפתח לכיוונים של יצירתיות שאינה קונקרטית לקיום היומיומי. סבורני שניתן לחדד ולהגביר אצל תלמידים את צורת היכולות לחשוב בצורה קרובה מאוד ליצירתיות אך היצירתיות כשלעצה כפי שהיא מוגדרת תרבותית היא סוג של גאונות ועל כן נמצאת אצל מתי מעט. נראה לי כי האדם היצירתי על פי הגדרה זו חייב שעולמו המופשט יהיה רחב מאוד. יכולת שכלית זו תאפשר לו לבנות תבניות מציאות רבות יותר. ייתכן שהתיאוריה של ד"ר יפה בן עמי אשר טוענת כי המרחב הדיגיטלי הוא הרחבה של המוח - קוגניציה האנושית, עשויה לאפשר העצמה של יכולת זו אם דרך הרחבת הענן המופשט האישי או דרך יצירתיות קבוצתית. זו האחרונה היא תופעה שייתכן והייתה קיימת מאז ומעולם אך לאחר המהפכה הטכנולוגית, כתוצאה ממעבר המידע המהיר בין פרטים בעולם כולו ניתן להבחין בה.

סיכום תקופה

פוסט זה מסכם את תקופת הלימודים, אך מקווה אני כי אינו האחרון. בראייה רפלקטבית על תקופת הלימודים אני יכול לזהות השפעות משמעותיות שהיו לה על תפיסותי ואישיותי. ראשית, ואולי חשוב מכל, לימודי התואר הצליחו להסיר מעלי את המיאוס שחשתי כלפי האקדמיה בארץ לאחר שביליתי 6 שנים במסגרותיה השונות. החוג בו למדתי נתן תכנים מעניינים, מעשירים, רלוונטיים ועדכניים וזאת באופן פרגמטי ולא מתפשר. אני מסיר את הכובע בפני ראש החוג הד"ר גילה קורץ על תצוגה מרשימה של מקצוענות שנדיר לראות במחוזותינו.
דווקא בשל הרקע של לימודי הפילוסופיה ממנו הגעתי, התכנים אליהם נחשפתי גרמו לי לחשוב מחדש על תפיסות רבות בהן החזקתי. לדעתי, ואף הרבתי לכתוב על כך בבלוג, כל תחומי החיים והמחשבה מצריכים חשיבה ובנייה מחדש על מנת להתאימם למציאות המרושתת של העולם הפוסט מודרני. כאנשי חינוך שומה עלינו להבין מציאות זו או לפחות את מצבנו הקיומי בתוכה, וזאת על מנת שאכן נוכל לחנך. צוות המורים בחוג סיפק לי גירוי מחשבתי דרך דיאלוגים וקונפליקטים רבים וכפי שאמרתי, בחלומי כך תיארתי לי את האקדמיה.
בכתיבתי הראשונה בבלוג זה דיברתי על התיעוד של המחשבות החולפות בראשי וזרעי הרעיונות אותם אני מבקש לזרוע. אני סבור שהבלוג מילא את ציפיותי באופן מלא. אמנם טרם זכיתי לחשיפה עליה דיברתי אך הדינאמיקה של הגל האינטרנטי עדיין רחוקה מבינתי. יחד עם זאת, אני כבר שם, על הרשת ומה זה אומר עלי ברמת הפסיכולוגיה האישית אני עוד מברר...  

מבנה הארגון העתידי (האדם כתחנת ממסר)

ברשומה זו אני מעוניין לעסוק במבנה הארגוני העתידי ובשיקולים האמורים להנחות את בנייתו. כפי שהתייחסתי בעבר, ישנן 3 שיטות ניהול ידע המתקיימות במקביל ומשלימות האחת את השנייה. השוויתי בין הראיה הכוללת של מערכת המורכבת משלושת התפיסות למבנה המוח. בבואנו לברוא מבנה ארגוני חדש, עלינו לנסות לדמות מבנה זה ככל שניתן. כלומר, ארגון יעיל בעבודתו יקיים את שלושת סוגי ההתקשרות בתוכו וכך יאפשר פעילות יעילה בתקשורת הפנים ארגונית (חשיבה ולמידה), ארגון וסידור המידע והידע (זיכרון) ובתקשורת אל מקורות חיצוניים. הפרט האחרון החסר בתצרף האמור הוא תחנת הממסר בין המחשבים קרי האדם. מהן התכונות הנדרשות מעובד בארגון שכזה על מנת שיהווה גורם המייעל ותורם לארגון?
הפונקציה המרכזית אותה עליו לקיים היא ההתקשרות אל חבריו מתוך הארגון ומחוץ. עליו לשלוט בכל צורות ההתקשרות האינטרנטיות על מנת שצבירת הידע וביצועי הארגון ישתפרו. ד"ר אלון הסגל אפיין את אותו עובד כעובד הידע. אפיונים אלו מצריכים שינוי כולל בשטות חיפוש ואיתור עובדים. החיפוש יהיה מבוסס על כישורים מוכחים בתפקוד חברתי מתוקשב ולאו דווקא על הכשרה מקצועית. חברת IBM מחפשת עובדים גם בקהילות של גיימרים שהוכיחו עצמם בתחומים אלו לדוגמה. ניתן לצפות כי מגמה זו תתחזק בעתיד הקרוב.

גוגל דוקס ולמידת שפה זרה

כאמור, אני כרגע נמצא בעיצומו של תהליך העושה שימוש בגוגל דוקס בלימודי אנגלית בכיתה ח. ניתן לעיין במאפייני הפעילות בקישורים הבאים. ברשומה זו אדון ברעיון התיאורטי העומד מאחורי הפעילות. הרעיון המרכזי העומד בבסיס הפדגוגיה של לימוד השפה הזרה הנו "תיאורית השפה כתקשורת (Communicative Language Theory). ניתן לקרוא בהרחבה על התיאוריה בקישור זה. בעיקרון, לאחר שנים בהן התייחסו לשפה כמבנה ארכיטקטוני והפדגוגיה הלמה את התפיסה (תרגול טכני), קמו בלשנים חדשים ובראשם נועם חומסקי וטענו כי השפה הנה תכונה טבעית מולדת אנושית. לא רק שאנו נולדים עימה אלא למידתה היא תוצר של תקשורת ופעילות טבעית. הפדגוגיה של למידת השפה הזרה השתנתה בעקבות שינוי תיאוטי זה. שינוי זה עיקרו היה בניסיון לחקות את תהליך הרכישה הטבעי והכנסתו אל הכיתה. העקרונות המנחים הינם:

1. פעילות, תכנים ושימוש בשפה אותנטית ככל האפשר.
2. יצירה של פער מידע Information Gap.

פער המידע הנו הבסיס לכל תקשורת משמעותית בין בני אדם. הנוטלים חלק בשיחה למעשה מגשרים על הפערים הקיימים אצל כל אחד מהם דרך תקשורת בה הם מקבלים ומוסרים מידע / ידע חדשים. פעילות הכוללת פער כזה בכיתה הלומדת שפה זרה תהיה לדוגמה: עבודה בזוגות כשכל תלמיד מחזיק תמונה הדומה אך שונה מזו של חברו. באמצעות שיחה על התלמידים לאתר את כל ההבדלים בין התמונות. פעילויות מסוג זה, הוכיחו את עצמן כיעילות מאוד בתהליך רכישת השפה.

מקום בו קשה ליצור פער מידע הוא נושא הכתיבה.  ניתן לתמלל שיחות או להעלות פעילות על הכתב. אולם, כתיבה יצירתית כגון חיבור או סיפור היא בדרך כלל משימה אישית. הכלי המתוקשב, קרי הגוגל דוקס מאפשר הרחבה של עקרון פער המידע לתהליך הכתיבה היצירתית. ככלי ווב 2.0 המאפשר אינטראקטיביות, הוא הופך את תהליך הכתיבה לדינאמי, משתנה וללא קו זמן ישר ולינארי. משימת כתיבה בגוגל דוקס הנתנת למספר תלמידים במקביל, יוצרת מצב בו קיים חוסר וודאות תמידי באשר לכתוב. חוסר וודאות זה מייצר עריכה ושינוי מתמיד בטקסט כשהתלמידים עורכים אותו מחדש על מנת שיתאים לשינויים אותם ביצעו תלמידיהם. פעילות זו, יוצרת דינמיקה של שיחה אמיתית בה כל אחד מהצדדים תמיד נמצא בחוסר של מידע ומחוייב להגיב.

במקרה זה ולפעילות ספציפית זו, הכלי הטכנולוגי הנו האפשרות היחידה ליצור דינמיקה כזו. לא ניתן לבצע עריכה רטרואקטיבית ושינוי תכוף או מתמיד באמצעים אחרים. 

על בסיס מחשבה זו אני סבור כי לפנינו מקרה קלאסי בו הטכנולוגיה מאפשרת שימוש חדשני ויעיל בעקרונות פדגוגיים מבוססים וותיקים.

השפעות של הרשתות החברתיות על משפיעים ומושפעים בחברה

בהמשך לפוסט הקודם. שדן בחלוקת התקשורת החברתית לשלוש צורות מרכזיות, נשאלת השאלה, מה יהיו ההשפעות האפשריות על הדינאמיקה הפוליטית חברתית?

בראשית ימי הווב 2.0 ההנחה האוטופית הייתה, שהריבוד החברתית ישתנה מהותית. הנה ההזדמנות של כל אדם להשפיע קטן כגדול. התפיסות הפוליטיות של הובס או סמית אשר סברו כי אחוז קטן של האוכלוסייה, מניע את המערכת מתוך סמכות או כוחות נעלמים, כעומדות בפני שינוי מהותי. הרשת נראתה כפתח למהפכה חברתית ומחשבתית. מספר שנים אחרי הגיעה ההתפכחות. השינוי קיים אך אינו בסדרי גודל כשהיו. נדמה כי לאחר האינרציה ההתחלתית חוזרים בני האדם להתנהל בתבניות החברתיות המוכרות אם כי במישורים אחרים. שלושת צורות ההתקשרות ברשתות החברתיות הן דוגמה טובה לכך.

אם נדמה את צורות ההתקשרות החברתית ברשת לזו המוכרת נראה כי יש לנו תרבות המונים. תרבות ההמון מאופיינת בתנועה המונית באותו הכיוון, התקשרות רגעית וחסרת משמעות עמוקה במובן של אגירת ידע. בהקבלה לרשת החברתית, פייסבוק מאופיין בתכונות אלו. הגל בפייסבוק הוא בדיוק התופעה האמורה. האם נוצר או לא נוצר גל יהיה הקריטריון לקביעת האיכות של המידע/ידע. בתרבות ההמונים יש בידור להמונים. ההמון (כמות) קובע את איכות הידע והמשמעות שלו.

כיצד מתרחשות פעילויות הכוללות תכנים איזוטריים אך יחד עם זאת בעלי משמעות ונחיצות חברתית? מה מקומו של המחקר המדעי, פעילויות בעלות משמעות חברתית פחותה כגון עבודה עם שכבות חלשות? היכן ניתן למצוא ידע שאינו קיים אצל ההמון? לשם כך קיימות ההתקשרויות האחרות.

במה עם כן שונה העולם החדש מזה הישן?

1.  הגבולות הפיסיים / פוליטיים נמחקים בהקשרים מסוימים. ההתאגדויות האנושיות קיבלו מאפיינים ממוקדי מטרה ספציפית ולא רק לאומית.
2. ישנן קבוצות אוכלוסייה חדשות המצטרפות לקבוצות ההשפעה בשל יכולות גבוהות במישור קיום חדש בתרבות האנושית. למעשה שינוי זה הוא תוצר של התרחבות העולם במישור הווירטואלי. התרחבות זו יצרה צורך בתפקידים חדשים במרקם החברתי העולמי.

אולם, אף על פי כל האמור לעיל, לא נראה כי חלוקת המובילים / מובלים בחברה השתנתה באופן מהותי. עדיין מרבית השוהים ברשת הם פאסיביים בתבנית הגלישה שלהם ונוהים כעדר אחרי מיעוט מוביל. רק שהפעם, האפשרות להפוך למוביל, אינה תלויה בקשר דם אלא ביכולות גבוהות במישור קיום חדש המצריך כשרים חדשים.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים (4)

בשלב זה ניתן לעשות מספר סיכומי ביניים לגבי הפעילות שהתבצעה.
פעילות גוגל דוקס:
התלמידים התבקשו לבצע מטלת כתיבה משותפת בזוגות. כשמאפייני הפעילות הם כדלקמן:

1. נושא הכתיבה חופשי.
2. מינימום 2 כניסות שבועיות.
3. כל תלמיד רשאי לערוך ולתקן את דבריו של חברו.
4. הפעילות כולה מתרחשת מחוץ לשעות הלימודים.

השיקולים מאחורי הגדרות הפעילות היו:

1. יצירת סביבה לשונית דינאמית משתנה ולא צפויה. סביבה זו מעצימה את רכישת השפה.
2. לבדוק את השפעות העבודה בסביבה חדשה על המוטיבציה והעניין של התלמידים.

בנקודת זמן זו ניתן להבחין במספר תופעות שעלו במהלך הפעילות:

• חלק מהתלמידים הגיבו באופן חיובי לפעילות. ניתן היה לראות פעילות כתיבה בנפח גדול הן מבחינת זמן העבודה והן בנפח הכתיבה. חלקם הגיעו ל 3 שעות עבודה מהבית במשך שבוע אחד!
• חלק אחר לא שיתף פעולה ועשה את המוטל עליו באופן חלקי בלבד. יש לציין שלא הוגדרה מסגרת ברורה ומובנית לפעילות.
• התיקונים והעריכה הלשונית בין השותפים לכתיבה עבדו בצורה טובה.

מנקודת המבט של המורה נתווספו מספר כלים יעילים להוראה מדידה והערכה:

• ישנה אפשרות למעקב מלא על היסטוריית הגרסאות. ניתן להבחין בבירור מי כתב מה ומתי.
• ניתן ליצור אינטראקציה סינכרונית ולא סינכרונית עם הכותבים דרך צ'אט או הערות במסמך.
• ניתן להבחין בטעויות חוזרות או בעיות ברכישת השפה ולהגיע מוכנים וממוקדים לעבודה בבית הספר.

 פעילות טוויטר:

התלמידים התבקשו לצייץ בטוויטר על בסיס יומי (לא כולל שישי ושבת). הציוצים היו צריכים להיות בשפה האנגלית, על פי מבנים דקדוקיים שנלמדו ומעולמם האישי.

תופעות שעלו במהלך הפעילות:

• נוצרו סממנים של תקשורת חברתית כגון שימוש באייקונים, הבעת תחושות ואינטראקציה בין התלמידים.
• לא כל התלמידים הסתדרו עם הממשק של טוויטר.
• לא נוצרה למידה חברתית. התלמידים לא חיקו את צורת הכתיבה של חבריהם הטובים יותר.

מנקודת מבטו של המורה:

• המעקב אחרי הציוצים שקשורים לתוכן הלימודי, אפשר איכון פרטני ומדוייק של בעיות כיתתיות ואישיות ברכישת השפה.
• הממשק מאפשר מתן משוב אישי מיידי על טעויות אך לא הבחנתי בשינוי עקב קבלת המשוב.

האם הרשתות החברתיות הן חלקים במכלול גדול יותר?

לאחרונה קראתי פוסט של ד"ר אלון הסגל העוסק במקביליות שיטות הניהול של רשתות חברתיות. הטענה העיקרית היא שתפיסות שונות של ניהול ידע יכולות לחיות במקביל האחת לשניה. ישנן תפיסות הממקדות קהילות ברשת על פי תחומי תוכן, עניין או מטרה, בעוד שרשתות דוגמת פייסבוק סובבות סביב האינטראקציה עצמה המזמנת אפשרויות למשמעות או מטרה.
לדעתי השאלה המתעוררת היא לא האם ניתן שייתקיימו במקביל או האם יש כאן אבולוציה של הרשת, אלא: האם יש כאן מכלול שלם המשרת מבנה על גדול יותר?
בהמשך לפוסט שעסק בהקבלות הרשת והמבנה שלה למוח האנושי, נראה לי כי שלושת הפונקציות אותן מתאר ד"ר הסגל מתקיימות בכפיפה אחת אך לא במקביל אלא כמערכת. מכלל הידע והמידע נבנה ומתפתח באופן יעיל יותר כשיש מבני ידע הירארכיים מחד, כדוגמת הבאזז, ואינטראקציה אינטואיטיבית כדוגמת הפייסבוק מאידך. היסוד של הרצון החופשי או הכוונה מתבטא בצורות האינטראקציה ממוקדות המטרה כדוגמת הדייוספרה. הרי לא מן הנמנע שרבים הם העושים שימוש בכל שלושת המודלים. עובדה זו לבדה די בה כד לייצר אפקט של השלם הגדול מסכום חלקיו.
מה אם שלושת המודלים אינם למעשה מגלמים תחרות תאגידית הנתפסת מנקודת מבטו של הפרט ברשת?
אולי למעשה הם ביטוי אבולוציוני של קונסטרוקט תבוני מתפתח?
האם האדם כיוצר בונה אל המרחב הדיגיטאלי ייצוגים של צורות המחשבה השונות שלו.
תשובתי האינטואיטיבית לשלושת השאלות הללו היא כן.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים (3)

כרגע הפעילות נמצאת בהתחלה. מספר דברים ראויים לציון עד כה:
ראשית, ההכנה לקחה זמן ארוך מכפי שצפיתי. היו המון בעיות טכניות של ססמאות ושמות משתמש שנשכחו וחוסר הבנה של הממשק בטוויטר. בנוסף נפתחו מסמכי גוגל דוקס למשימות כתיבה בזוגות.
ההנחיות למשימות הכתיבה והשיקולים מאחוריהן היו:

1. כתיבה על נושא שיבחר על ידי בני הזוג למשימה - המטרה הייתה ליצור כתיבה חופשית ויצירתית מתוך כתיבה על נושא חופשי.
2. כתיבה בצבע שונה של כל אחד מבני הזוג - הצבע השונה מאפשר אבחנה בין הכותבים כמו גם זיהוי שלהם את התיקונים שהם מבצעים אחד לשני. כלי זה מסייע ללמידה על ידי זיהוי טעויות כמו גם להערכה וזיהוי בעיות בשפה.
3. בני הזוג רשאים לתקן ולערוך אחד לשני את הטקסט אך לא למחוק.
4. אני יכול להוסיף תיקונים והערות

התנהלות הפעילות משביעת רצון. התלמידים מצייצים בטוויטר על בסיס יומי משפטים המתארים את יומם על פי מבנים דקדוקיים שנלמדו. שתי נקודות חוזקה מרכזיות באות לידי ביטוי בפעילות עד כה:

• מנקודת המבט של המורה, יש זיהוי של בעיות בהפנמת החומר לפני השיעור כמו גם מבט מלא ומקיף על עבודתם של כל התלמידים. מצב זה מאפשר ניהול שיעור יעיל יותר הן מבחינת החיסכון בזמן בדיקת השיעורים והן מבחינת אפקטיביות של הבדיקה.
• מבחינת התלמיד קיימת למידה חברתית דרך חיקוי עבודתם של התלמידים החזקים יותר.

פעילות הכתיבה בגוגל דוקס עוד בראשיתה אך כבר ניתן לזהות מוטיבציה גבוהה מצד התלמידים שכותבים מעבר למה שנדרש מהם.

לבסוף, יש לציין, את הרחבת מעגל הלמידה אל מחוץ לשעות האנגלית בבית הספר. למעשה יש כאן הרחבה משמעותית של החשיפה לשפה, שהיא יסוד חשוב בפדגוגיה של לימוד שפה זרה.

שילוב טוויטר וגוגל דוקס בחטיבת הביניים (2)

בהמשך לרשומה הקודמת, להלן התפתחות העבודה עם כיתות ח. בשבוע הראשון לשנת הלימודים אספתי את הכיתה בחדר המחשבים במטרה לפתוח לכולם חשבונות ב gmail & twitter. המטרות הלימודיות נשארו כשהיו אך בחרתי לעשות שימוש בכלי גוגל ממספר סיבות:

1. שימוש בגוגל דוקס למטלות כתיבה שיתופיות ואישיות.
2. ייעול העבודה שלי כמורה בנוגע לבדיקת עבודות ומתן משוב.
3. שימוש בגוגל דוקס על מנת לעשות מבחני ביית תוך צמצום שעות ההוראה בבית הספר המיועדות לכך וצמצום זמני הבדיקה.
4. האפשרויות לשילוב כלי גוגל באפליקציות רשת שונות מאפשרות שימוש בכלים נוספים בעתיד.

העבודה עם מחשבי בית הספר הוכיחה את עצמה לבלתי אפשרית. ראשית, המחשבים בעלי זכרון RAM נמוך שאינו מאפשר עבודה יעילה ומהירה עם כלי רשת מורכבים. בנוסף, מאחר ובית הספר מחובר דרך שרת אחד, הכניסות המרובות דרך אותו השרת מזוהות כהתקפה ונחסמות. ניתן למוד מכך על חוסר העדכניות של בתי הספר לא רק ברמת החומרה (יכולות המחשבים) אל אף ברמת המחשבה. חיבורי האינטרנט ודרכי החיבור אינם מתאימים לעבודה נפרדת אינדיווידואלית.

חודש לתוך שנת הלימודים נרשמה הקבוצה ל - gmail ול - טוויטר. כעת נשלחה להם דרך המייל הדרכה אודיו ויזואלית לגבי הצטרפות לרשימת הקבוצה בטוויטר. ההמשך יהיה השגת מטרות הביצוע וההוראה דרך שימוש במייל והדרכות מסוג זה ללא שימוש בזמן ההוראה במסגרת בית הספר.

על רשתות חברתיות, המוח האנושי ועתיד הרשת

במאה ה - 18 חלה תפנית משמעותית בפילוסופיה המערבית. הפילוסוף עמנואל קאנט עשה את ה"מהפך הקופרניקאי" וקבע שהאדם אינו "תבנית נוף מולדתו" אלא ההיפך הוא הנכון. למעשה הכרתנו את המציאות מוגבלת לתבניות וקטגוריות מסויימות שהעולם חייב להסתדר בתוכן. בראשית המאה ה - 20 הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין קבע שגבולות העולם הם גבולות השפה. אנו יודעים רק את מה שניתן לתאר בצורה לוגית בעזרת השפה. הטענה אותה אני משמיע כאן היא, שהאדם יכול ליצור אם מתוך כוונה ואם מתוך מקרה דברים המצייתים לחוקיות אותה הוא כבר מכיר קרי - תבניות המשקפות את עצמו.
בבואנו לנתח את הרשת מתוך מחשבה זו, איני הראשון המשווה אותה למבנה המוח. מארג של תאים המתקשר ברשת סבוכה ומכיל ידע ומידע. אי מציע להתייחס לתהליך התפתחות המוח האנושי ולהקביל אותו לתהליכים שאו יכולים לזהות ברשת. מהו המוח למעשה? אוסף של תאים המקושרים בינהם במספר רב של תבניות. האות היוצא מן התא הוא חשמלי כמו גם האות המתקבל בתא האחר. אולם, בתווך ביניהם, בסינפסה, האות  העובר הוא כימי. מערכת הקשרים הסבוכה היא זו המכילה את הידע והמידע. היא מתפקדת ביעילות מאחר וקיימים מרכזים שונים השייכים לפעולות שונות ומנגנוני שליטה ובקרה על הקלט, והפלט.
כשמבצעים את ההקבלה לרשת האינטרנט ניתן להבחין בתהליכי התפתחות דומים ולשער מספר השערות לגבי העתיד. הרשת בתחילתה הייתה מנגנון מכני בעיקרו. מערכת הקשרים והניתוב התבססה על מרכזי ידע ומשתמשי קצה שאגרו אותו. התהליכים שהובילו להיווצרות הווב 2.0 הם תהליכים שעיקרם הוא ייעול נקודת החיבור בין המחשבים נקודת חיבור שהיא, בדומה לסינפסה, אורגנית. מה תכלית הייעול? ראשית, בדומה למוח כל תא הוא בעל תפקיד. מעצם ההגדרה הזו, מערכת הופכת למערכת לומדת ומתפתח מאחר ומערכות הקשרים הופכות סבוכות ולומדות. לומדות מעצם הניתוק וחיבור מחדש של קשרים ורשתות במבנים שונים. לדעתי, השלב הבא, כפי שנכתב בפוסט הקודם: אינטילגנציה ממוחשבת ורשתות חברתיות יהיה העלאת האגו האנושי לנקודת החיבור בין המחשבים. העלאה זו מתבצעת בימים אלו דרך רשתות חברתיות שונות. מה עשויה להיות השפעתה ניתן רק לשער.
לדעתי תופעת הרשתות החברתיות תשנה מהותית מבנים חברתיים ופוליטיים. ראשית, הקישור של האגו כפונקציה דרכה מתבצע החיבור בים יחידות המחשב ישפיע על מנועי החיפוש. מנועי חיפוש המושתתים על תוכן וקישור חברתי יהיו השלב הבא בהתפתחות. אם אני איש חינוך המקושר ברשתות חברתיות, ניתן לטוות דרך המייל שלי רשת של קישורים לאנשים ומידע הקשורים אלי מקצועית. דרך חיפוש כזה אני מגיע בצורה יעילה יותר אל המידע אותו אני מחפש.
בעקיפין, תהליך זה של מנועי חיפוש מבוססי תוכן, ייצור את מרכזי התפקוד השונים ומנגנוני הבקרה כפי שקיימים במוח. ראשית, מנועי חיפוש היודעים לזהות תכנים ולקשר אותם לאנשים ודרכם לרשתות של אנשים, יוכלו לייצר בקרה יעילה שאינה מבוססת על זיהוי סינטטי של מילים אלא על ניתוח שבאין מילה אחרת אקרא לו פסיכולוגי. בנוסף הם יוכלו לנתב מידע ביעילות רבה יותר כך ששליפתו תהיה יעילה ומהירה דרך ניתוח של מקור המידע ושיוך שלו למרכז מתאים. כך יווצרו בעקיפין מרכזים שונים המשוייכים לפונקציות שונות של הרשת.
ההשפעה של התפתחות זו על המבנים הכלכליים והפוליטיים תהיה לא פחות ממהפך שלם ומוחלט. בסופו של תהליך לדעתי מבני המקצוע והקריירה הנהוגים היום יישתנו ללא הכר ואדם למעשה יהווה פונקציה עובדת ותורמת במספר ארגונים שונים בו זמנית. יכול להיות אדם שהוא איש חינוך, חובב רכב ובעל רקע בתחומים שונים. קיומו כחלק מרשת עולמית יכול לשרת בתי ספר, חוקרים מוסכים ועוד. הדור שיהיה דומיננטי 15 שנה מהיום כבר מתנהל בצורה כזו בטורנטים, רשתות שיתוף קבצים ורשתות חברתיות. כשדור זה יגיע למסה קריטית, האדם יתרום את עצמו לשמש חלק ממנגנונים מורכבים אשר יאמצו אותו להיות חלק מרשת הידע, מידע ותפוקה שלהם. הוא יתוגמל על היותו חלק מן המערך. בעקיפין ייתרום הדבר לטשטוש של הגבולות בין גופים שונים שהיו מובחנים בעבר. בנוסף, בדומה למוח לא ניתן יהיה לשים את האצבע על המקום המדוייק האחראי לתופעה מסויימת אלא רק על איזור, קבוצת קשרים. ברשת העתידית יהיה ויתור על האגו בעולם הפיסי והאדרתו בזה הוירטואלי.